פירוש הסולם
כב)
ועל דא נקיבן ומפולמין: ועל כן האבנים נקובות ומפולמות. אבנים הנמצאים במערות שמים נובעים מהן תמיד, כמו ממעין הנובע, נקראות אבנים מפולמות. שהוא מטעם, שהמה שוכבות על מעין וסותמות אותו, וע"כ בוקעים המים דרך הנקבים הנמצאים באבנים האלו, ומטפטפים ויוצאים על פניהן תמיד. ואומר שאלו האבנים הנקראות
בהו, הן ג"כ נקובות ומפולמות, להיותן מתוקנות בסוד המסך המעלה או"ח תמיד, כמו אבנים המפולמות המוציאות מעצמן מים תמיד. וכן אומר
בזהר כי תצא (דף רע"ט ע"א),
בהו, אבנין מפולמין, דאינון סלעים תקיפין וכו' ובגין דין אתקריאו אבנים מפולמות, דמנייהו מיין נפקין. בהו, פירושו אבנים מפולמות, שהן סלעים חזקים וכו', ועל כן נקראות אבנים מפולמות, משום שמים יוצאים מהן. וע"כ מכנה הזהר לעיל את המסך בשם נביע,
(באות א' ועיין בהסולם שם).
הני תליין באוירא: אבנים אלו תלויות באויר. פירוש, כי בעת שאין הבהו מתוקן בסוד מסך לזווג דהכאה, נבחנות האבנים, שיורדות ונשקעות תוך התהו, דהיינו תוך הגליפא דתהו, שהיא הצמצום וכח הדין, כמ"ש להלן. אמנם האי בהו שבכאן הוא, כשהוא מתוקן בסוד זווג דהכאה, ומחמת זה נבחן שהוא מרומם מהגליפא דתהו, ונמצא באוירא, שפירושו אור חסדים הנק' אויר. כי אע"פ שאין המלכות יכולה לקבל האו"י, אמנם בחינת או"ח היא יכולה לקבל. ואו"ח הזה מעלה אותה לבחי' אוירא. וז"ש
הני תליין באוירא, שאלו אבנים המפולמות, שהן המלכות המתוקנת במסך כנ"ל, נתרוממו משקיעת התוהו ונתלו באויר. שפירושו שיצאו מהחשך וקבלו אור חסדים. וז"ס עשר ולא תשע האמור בספר יצירה, שלא יעלה על דעתך, שמכח הצמצום והמסך שנתקן בהמלכות נשארה המלכות ריקנית מאור לגמרי, ואינה בכלל ע"ס, כי אינו כן, משום שמקבלת הארתה מן האו"ח שהיא מעלה מתתא לעילא, שאו"ח הזה נמשך ג"כ לתוך המלכות. והוא מטעם שהאו"ח הוא בחי' אור חסדים, שעליו לא היה הצמצום. וע"כ נבחנת גם המלכות לספירה שלמה כמו הט"ס ראשונות, והן עשר ולא תשע.
לזמנין תליין באוירא דסלקי מתמן לעילא, לזמנין מטמרין ביומא דעיבא וכו' לאתזנא תהו: לפעמים הן תלויות באויר, כי עולות משם, מגליפא דתהו, למעלה, ולפעמים, ביום המעונן הן מסתתרות ומעלות מים מתהום להזין מהם את התהו. פירוש, כי בעת שהתחתונים זכאים ועוסקים בתורה ומע"ט להעלות מ"ן, הם מתקנים את המלכות בסוד המסך וזווג דהכאה, שהיא ממשכת או"י ממעלה למטה ומלבשת האו"י עם האו"ח שלה מתתא לעילא. ואז נבחן שהבהו, שה"ס אבנים המפולמות,
תליין באוירא דסלקא מתמן לעילא כי האו"ח, שהאבנים מפולמות מעלות, מעלה אותן מגליפא דתהו, ומרומם אותן לבחינת אוירא, שהוא אור דחסדים, כנ"ל בדיבור הסמוך. אמנם בעת שהתחתונים מקלקלים מעשיהם, מתקלקל אז תיקון המסך שנעשה בהמלכות, ואינה ראויה לזווג דהכאה עם אור העליון, ואז נבחן שנסתלק האור, ונעשה כיום המעונן שהשמש אינו מאיר, והאבנים המפולמות חוזרות ומתעלמות תוך הגליפא דתהו. וז"ש
מטמרין ביומא דעיבא ומפיקי מיא מגו תהומא לאתזנא תהו מתמן שהמלכות יורדת לבחינת גליפא דתהו, והיא מסתתרת ביום המעונן ההוא ומוציאה מים מתוך התהום, שהם דינים, ומפרנסת עם המים הללו את התהו, כלומר שהיא מחזקת את התהו שיתראה גבורותיו, שעי"ז חוזרים התחתונים בתשובה ומטיבים מעשיהם, שה"ס והאלהים עשה שיראו מלפניו. וז"ש
דהא כדין חדוה ושטותא, דקא אתפשט תהו בעלמא והרי אז יש שמחה, ויש שטות, שהרי התהו נתפשט בעולם. כלומר, שמצד אחד יש חדוה, שהרי ע"י כן התחתונים חוזרים בתשובה, ונמשכים המוחין, ויש שמחה בהעולמות. אמנם מצד הב' יש שטותא, כי התהו נתפשט בעולם, ומתרבה רוח שטות, שהוא רוח הקליפות והדינים, ע"י התפשטות התהו שנעשה.
