זהר

כב) בראשית רב המנונא סבא אמר, אשכחן אתוון בהפוכא, בית בקדמיתא ולבתר ב, היינו בראשית ברא, לבתר א בקדמיתא ולבתר א, היינו אלהים את. אלא כד בעא קב"ה למעבד עלמא כל אתוון הוו סתימין, ותרין אלפין שנין עד דלא ברא עלמא, הוה מסתכל קב"ה ואשתעשע בהו.

פירוש הסולם

כב) בראשית, רב המנונא וכו' : ​בראשית. רב המנונא סבא אמר, מצאנו במלים בראשית ברא אלקים את, סדר האותיות שבהן, בהפך. שמתחילה כתוב ב' ואחר כך ב', דהיינו בראשית ברא. ואח"כ כתוב א' בתחילה ואחר כך א', דהיינו אלקים את. ומשיב, כאשר רצה הקב"ה לעשות את העולם, כל האותיות היו עוד סתומות. ואלפיים שנה מטרם שנברא העולם, היה הקב"ה מסתכל ומשתעשע באותיות.
ביאור הדברים, שתי קושיות מקשה, א) למה באו האותיות א"ב בהפוכא בהתחלת התורה, מתחילה ב' ואח"כ א'. ב) למה נכפלו אותן האותיות, שמתחילה ב' ביתין דשתי המלות בראשית ברא, ואח"כ ב' אלפין דשתי המלות אלהים את.
ומשיב, כד בעא קב"ה למעבד עלמא, בעת שהקב"ה, שהוא בינה, רצה להוציא את הזו"ן שהם נק' עולם, היו עוד האותיות, שהן הכלים של זו"ן, שנקראים אותיות, סתימין שהיו נכללות בגה"ר שהן או"א, ולא היו נודעים. וחכמה ובינה נק' ב' אלפין שנין, ומטרם דברא עלמא, היו האותיות דזו"ן כלולות בחו"ב, ע"כ מכונה התכללות זו דזו"ן שבתוך חו"ב, אשר ב' אלפין שנין, עד דלא ברא עלמא, הוה מסתכל קב"ה ואשתעשע בהו, כי אז היו הזו"ן לבחינת מ"ן בהב' אלפין שנין, שהם חו"ב, והמ"ן גורמים תמיד שעשועים לעליון, וז"ש, שבעת ההיא שהיו למ"ן בחו"ב הוה מסתכל קב"ה ואשתעשע בהו.