תוכן

כב) הנה נתבאר במ"א הזה, כי עון אדה"ר בעץ הדעת טוב ורע הוא, שלא בחר להתעסק בעץ החיים, שהיא חכמת הקבלה, וזהו עצמו עון הערב רב, האומרים למשה, דבר אתה עמנו ונשמעה בעץ הדעת טוב ורע, ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, בסתרי תורה, כסברת הטועים קצת בני תורה, אשר בזמנינו זה, המוציאים שם רע על חכמת האמת חיי עולם, ואומרים שכל מי שמתעסק בה, ימות בקצרות שנים ח"ו, ולכן נשברו הלוחות הראשונות, מסטרא דעץ החיים, ונתנו להם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע. משנה, שפחה דמטרוניתא, וגרם איבודא דחורבן בית א' וב', וגלות האחרון המר והארוך, אשר אנו בעו"ה, עד דיתובון בני ישראל בתיובתא, ובקשו את ה' אלהיהם, להכירו, וליודעו ברזי תורה, וידעו את מי הם עובדים, ומי הוא מלכם, וכדין יזכו לעסוק בחכמת האמת, כמש"ה ויורהו ה' עץ וימתקו, ע"י המשיח. וכמ"ש בפרשת נשא בר"מ ד' קכ"ד ע"ב, וז"ל, ובגין דעתידים ישראל למיטעם מאילנא דחיי, דאיהו האי ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא וכו', ואילנא דטוב ורע, דאיהו איסור והיתר, לא שליט על ישראל יתיר וכו', כי אז יהיו כמלאכי עליון, עוסקים בחכמת התורה דאצילות, ולא בתורת מטטרו"ן, מלובשת במלבושים וספורים גשמיים. עוד אמרו בס"ה, תקון ששית, וז"ל, וכמה בני נשא יתפרנסון לתתא מהאי חבורא דילך בדרא בתראה בסוף יומיא, ובגיניה וקראתם דרור בארץ.