זהר

כב) עד כאן הוה לי רשו למחמי בההוא ספרא. אדמקיפנא למיחמי יתיר, פרח מן ידי, ולא חמינא ליה, ואשתארנא עציב, ובכינא. דמיכנא תמן בההוא מערתא, וחמינא ליה לההוא דלביש מדא, א"ל, רבי, מה לך למבכי, לא תתעציב. ממאן דהוה ההוא ספרא, פרח לגביה, ונטליה. ועד דלא נפק מהאי עלמא, גניז ליה בההוא מערתא דמדברא דא, והשתא דהוה מתגלי לחייא, פרח באוירא ונטליה.

פירוש הסולם

כב) עד כאן הוה וכו': עד כאן היתה לי רשות לראות בספר הזה. בעוד שהסיבותי עצמי לראות יותר, פרח הספר מידי, ולא ראיתי אותו. ונשארתי עצב, ובכיתי. ישנתי שם באותה מערה, וראיתי אותו שלבוש בדים, שהוא גבריאל, אמר לי, רבי, מה לך לבכות, אל תהיה עצב, כי מי שאותו הספר שייך לו, פרח אליו ולקחו. ומטרם שנפטר מהעולם הזה, גנזו במערה ההיא שבמדבר הזה, ועתה, שהספר נגלה לאנשים חיים, פרח באויר ולקחו.