זהר

כב) ואי ב"נ אתפרש מניה, סליק למהוי ראש, ולמשרי בפסגה. מאי פסגה. כד"א פסגו ארמנותיה. ונשקפה. דאסתכלותא דלעילא ביה. על פני הישימון, דא עלמא דאתי, דאקרי ישימון, דאסתכל בה בהאי פסגה, קרתא קדישא ירושלים.

פירוש הסולם

כב) ואי ב"נ אתפרש וכו': ואם אדם נפרד ממנו, עולה להיות ראש, ולשכון בפסגה מהו פסגה. הוא כמש"א, פסגו ארמנותיה שהיא המלכות. ונשקפה, היינו שבו ההסתכלות שלמעלה. על פני הישימון. זהו עולם הבא שהוא בינה, שנקרא ישימון, שהוא מסתכל בפסגה הזו, שהיא העיר הקדושה ירושלים. דהיינו המלכות. כי הבינה מסתכלת, דהיינו שמשפעת, במלכות.