זהר

כב) אמר רבי אלעזר, מנא לן. אמר ליה, תא חזי מן פלגש בגבעה, דאף על גב דחייבי נינהו, לא בעא קודשא בריך הוא דיתערון גבייהו חייבי ישראל אחרנין. ועל דא מיתו כל אינון זמנין דמיתו. עד דכלהו חייבין דאתערו לגבייהו, מיתו ואתאבידו, ואשתארו אינון זכאין יתיר, דיעבדון מלה בארח קשוט. ואע״ג דזכאין אינון, לא אתייהיב מלה, אלא לאינון דאתייהיב. כד שקילן עלמין כחדא, עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה, וההוא זמנא, לא אשתכחו עלמין שקילן כחדא.

פירוש הסולם

כב) א״ר אלעזר מנא לן וכו׳: אר״א מאין לנו זה, שאם ישראלים רשעים מתכוונים להרג הם נעברים מהעולם. אמר לו, בוא וראה, מן פלגש בגבעה, שאע״ג שבני גביעה היו רשעים, לא רצה הקב״ה שיתעוררו להענישם רשעים אחרים מבני ישראל, וע״כ מתו כל הפעמים שמתו, במלחמות הראשונות, עד שכל הרשעים שנתעוררו להענישם מתו ונאבדו ונשארו הצדיקים ביותר, שעשו הדבר בדרך האמת. ואע״פ שהם צדיקים, בשעה שהעולמות שקולים כאחד, שעולם התחתון הוא מתנהג כעין עולם העליון, לא ניתן הדבר, אלא למי שניתן, דהיינו רק לאותם הבאים משמאל, שהם החיות והעכו״ם, כי בשעה שעולם התחתון מתנהג כעין העליון, אין הענפים של ימין יכולים להיות שליחים למעשי השמאל, להרוג ולהעניש. כי למעלה לא יתחלפו הדברים לעולם. ובזמן ההוא של המלחמות בפלגש בגבעה, לא היו נמצאים העולמות שקולים יחד, זה כעין זה, וע״כ היו הצדיקים יכולים להעניש ולהרג, אע״פ שלא יהיה כזה למעלה.