זהר

כב) ועל דא, כד אתכפיא האי, סלקא כ״י, דאיהי רוח קודשא, דסלקא ואתעטרא לעילא, דהא סליקו דילה, כד אתכפיא האי חילא אחרא, ואתפרש מנה. ובגין כך בעינן ברזא דקרבנא, לאפרשא להאי סטרא, מרוח קודשא, ולמיהב לה חולקא, בגין דרוח קודשא תסתלק לעילא.

פירוש הסולם

כב) ועל דא כד וכו׳: וע"כ כשזה, הס"א, נכנע, עולה כנסת ישראל, מלכות, שהיא רוח הקודש, כי עולה ומתעטרת למעלה, כי העליה שלה, היא בעת שנכנע הכח האחר הזה ונפרד ממנה. ומשום זה צריכים בסוד הקרבן, להפריד את הצד ההוא, הס״א, מן רוח הקודש, שהוא המלכות, ולתת לה חלק (כנ״ל פקודי אות של״ג) כדי שרוח הקודש יתעלה למעלה.