זהר

כב) בההוא זמנא דמייחדא קב״ה בשכינתיה, כלהו חיוון מקבלין דין מן דין ברכאן, וכלהו בקדושה. ובגין דא, תקינו קדושין וברכאן לכלה. ולקבל ברכה וקדושה ויחוד דקב״ה. הכי צריכין ישראל דיהא יחודא דלהון בקדושה וברכה, והכי כל מזונייהו בברכה וקדושה. ולית קדושה פחות מעשרה. דאיהי י'.

פירוש מעלות הסולם

כב) בההוא זמנא דמייחדא וכו': בעת ההיא שמתייחד הקב״ה בשכינתו דהיינו בברכת שים שלום, החיות כלן מקבלות ברכות זו מזו, והכל בקדושה, ומשום זה תיקנו קדושין וברכות לכלה. ונגד ברכה וקדושה ויחוד של הקב״ה, כך צריכים ישראל שתהיה יחודם בקדושה וברכה. וכן כל אכילתם שה״ס יחוד וזווג, בברכה וקדושה (עי׳ זהר עקב אות ל״ז) ולתקנא לון ברזא קדישא דאיהי כלולה מעשר ספירן ואיהו פתורא דקב״ה. ואין קדושה פחות מעשרה, שהוא רומז לי׳ של השם, דהיינו חכמה.