תוכן

כא. וכמוהו תשכיל בערכים של העולמות העליונים הרוחניים. כי העולמות נחתמים זו מזו ממעלה למטה, וכל בחינות דצח"מ שבעולם הבריאה מניחים חותמם בעולם היצירה, ומדצח"מ היצירה נחתמים דצח"מ דעשיה, ומדצח"מ דעשיה נחתמים דצח"מ שבעולם הזה. ונתבאר לעיל בהקדמה אות מ"ב, שהדוממים שבעולמות הרוחניים מכונים בשם היכלות, והצומח מכונה שם בשם לבושים, והחי בשם מלאכים, והמדבר הוא בחינת נשמות של האדם שבאותו עולם, והעשר ספירות שבכל עולם הם האלקיות, עש"ה. ונשמות האדם הן המרכז שבכל עולם, והוא ניזון מכל המציאות הרוחני שבאותו עולם, כדרך המדבר הגשמי הניזון מכל המציאות הגשמי שבעולם הזה.
באופן, שבחינה א' שהוא הרצון לקבל את קיומו ההכרחי, הוא מקבל מהארת היכלות והלבושים אשר שם, ובחינה ב' שהוא מותרות בהמיות המגדילים את גופו, הוא מקבל מבחינת המלאכים אשר שם (ועי' תקוני זוהר תקון ס"ט דף ק"ה, ב שורה ל"ב) שהן הארות רוחניות מיותרות על מדת קיומו, כדי להגדיל את הכלים הרוחנים שנשמתו מתלבשת בהם, הרי שבחינה א' ובחינה ב' מקבל הוא מבחינות נמוכות הימנו שהם ההיכלות הלבושים והמלאכים אשר שם, שהם נמוכים מנשמות בני אדם. ובחינה ג' שהיא תאוות אנושיות, שהן מגדילות את רוחו של האדם המקבל בעולם הזה מבני מינו, נמצא מקבל שם גם כן מבני מינו, דהיינו מכל הנשמות הנמצאות באותו העולם, שעל ידיהן מגדיל הארת הרוח של נשמתו. ובחינה ד' של הרצון, דהיינו למושכלות, הוא מקבל שם מהספירות שבאותו עולם, שמהן מקבל בחינת חב"ד לנשמתו.
הרי שנשמת האדם שנמצאת בכל עולם ועולם, צריכה להתגדל ולהשתלם מכל הבחינות הנמצאות בעולם ההוא. והוא הגדר הג' שאמרנו, שצריכים לידע שכל דברי הזהר בכל פרט ופרט מהעולמות העליונים שעוסקים בהם, הן מספירות הן מנשמות הן ממלאכים הן מלבושים הן מהיכלות, אף על פי שעוסקים בהם כשהם לעצמם, מכל מקום, מחוייב המעיין להשכיל שהם נאמרים בעיקר כלפי השיעור שבחינת נשמת האדם אשר שם מקבלת מהם וניזונה מהם, באופן שכל דבריהם מרוכזים בצרכיה של הנשמה. ואם תשכיל הכל על פי קו הזה אז תבין ותצליח את דרכיך