תוכן

כא) ויש תירוץ אחר, כפי הנראה ממקום אחר, והוא, כי כל זה לא קאי אלא אבחי' המלכות לבדה, כי הוא הנקרא שדה תפוחין, וע"כ בהיותם בקבלת שבת שהוא השדה, אז היא מקבלת מוחין ממש מנה"י דז"א דבחי' חצוניות, ואחר כך בעמידה ויכולו, אז המלכות מקבלת מוחין מנה"י דז"א דבחי' פנימיות. ואפשר שיובן בסדר עליית התפלות, כי פנימיות המלכות עלתה תחלה והלבישה לחצוניות נה"י דז"א, כי כן הוא הסדר, ובעמידה בויכולו, פנימיות המלכות הלבישה אל פנימיות עצמו דנה"י דז"א, ונעשה נה"י דז"א מוחין אליה, ונמצא א"כ כי חצוניותיה קבלה מוחין מחצוניות נה"י דז"א והלבישם. ועד"ז יש ריוח יתירה, כי תחלה היא הכללות העולמות, פנימיות תחתון בחצוניות עליון, ועתה בשבת נכללו שוה בשוה חצוניות תחתון לחצוניות עליון, ופנימיות תחתון לפנימיות עליון. וזה פירוש מ"ש לעיל שצריך עיון, בענין הקדושה יתירה שנעשו בליל שבת ממש, שהי' בקבלת שבת. והענין, כי אז קבלה מוחין מהפנימיות נה"י דזעיר, ומהפנימיות של הפנימית הנזכר, אז עומדת עם יעקב פנים בפנים, בנה"י הפנימי בז"א, ומזדווג בליל שבת, דוגמת תפלת שחרית דחול כנודע. וצריך עיון גדול, כי בספר הכוונות כתב בהיפך מכל הנ"ל, שאמר כל עליות התפלת אפילו בשבתות, אין עליה והכללות רק בפנימיות העולמות, וג"כ נזכר לעיל על ענין הספור הזה, ולא בחצוניות, עד ימות המשיח דוקא.