תוכן

כא) אך פרטי הכוונה, כי כבר ידעת, כי בעת מיתת המלכים, ירדו למטה, והיה בהם כל הבחי' של אבי"ע, ובחי' חי מדבר, וחי בלתי מדבר, וצומח, ודומם. ומכל בחי' אלו יש בקליפות מן מיתת המלכים, וצריך האדם להעלותם, והנה אדה"ר היה מבורר בו בחי' הנשמה, עד שחטא וחזרו לרדת, גם כאשר קרא שמות לכל הבהמה, ולכל החיה, לא מצינו שקרא שמות לדומם וצומח, והענין, כי כבר בירר והעלה כל בחי' הבהמות ותיקנם, וזהו קריאת שמות. אך לדומם ולצומח לא תיקן הכל ולכן נאסר באכילת בשר, ולא הותר רק בירק ועשב לבדם. ולפי שכונת האכילה הוא, בירור הקדושה שיש באותו ב"ח או דומם, כפי שהוא מתברר ומתקן ע"י האכילה, כמו שנבאר, ולפי שכבר ביררם אה"ר, לכן נאסר באכילתם, כי כבר נתקן מה שהיה מספיק להם, משא"כ בדומם וצומח. והנה מה שבירר אז אדה"ר, היה שבירר כפי מה שראוי להם במדרגותם לגמרי. אך אחר שחטא, חזרו לעמקי הקליפות, ואנו צריכין לבררם, כדי להעלות ניצוצי הקדושה על מקומם, אמנם אין בנו כח לבררם כמו אדה"ר בירור גמור, ואע"פ שאנו רואין כי חוזר להיות חלק אדם עצמו באוכלו אותו, עכ"ז האמת הוא כך הענין, שחוזרת אותה הבהמה להיות חלק האבר מן האדם עצמו, אך יותר היה מה שבירר אדה"ר בהיותם בהמות, ממה שאנו מבררים עתה, אעפ"י שנעשה חלק אדם, וז"ס חמורו של ר' פנחס בן יאיר, כי היה במדרגת בהמה של ששת ימי בראשית, ולכן אפילו אמוראים אומרים אנו כחמורים, ולא כחמורו של רפב"י.