זהר

כא) בה"ו, להאי אית ליה ציורא ודיוקנא: אבנין משקעין גו גליפא דתהו, נפקי גו גליפא דמשקען תמן. ומתמן משכי תועלתא לעלמא, בציורא דלבושא, משכי תועלתא מעילא לתתא וסלקא מתתא לעילא.

פירוש הסולם

כא) בהו להאי אית ליה ציורא ודיוקנא: אבנין משקעין גו גליפא דתהו: ​לבהו כבר יש לו ציור וצורה, שהוא האבנים המשוקעות תוך החקיקה דתוהו. פירוש, כי בוהו ה"ס המסך שנתקן בהמלכות לזווג דהכאה כנ"ל. וכח הדין שנתגלה בהמלכות עם תיקון המסך, מכונה בשם אבנים. להיותו קשה כאבן כלפי אור העליון ולא יניחהו לעבור לכלי המלכות. וצורה זו עוד לא נתגלה בתהו אלא רק בבהו. והוא מטעם שבתחילה בהגליפא דתהו, שה"ס צמצום האור כנ"ל, הנה נסתלק האור מכל העשר ספירות, ולא היה ניכר כח הדין במלכות יותר מבשאר הספירות, שהרי האור נסתלק מכולן בשוה. אלא אח"כ בתיקון הבהו שה"ס המסך שנתקן בהמלכות, שעשה זווג דהכאה עם אור העליון, שלא הניחו לבא לתוך המלכות והמשיך האור רק בט' ספירות עליונות בלבד, הרי נגלה כח הדין בהמלכות, כי נשארה בלי אור ישר, ונמצא שנשארה המלכות שקועה עוד בגליפא דתוהו, שה"ס הצמצום. הרי שבתהו עוד לא היה שום דיוקנא של דין, אלא רק אחר תיקון הבהו נגלה הדיוקנא של דין, דהיינו צורת אבנין שקועות תוך גליפא דתהו, שהוא חלל ריקן בלי אור.
נפקי גו גליפא דמשקען תמן, ומתמן משכי תועלתא לעלמא בציורא דלבושא: האבנים יוצאות תוך החקיקה שמשוקעות שם, ומשם מושכות תועלת לעולם, בציור של לבוש. אחר שביאר הדיוקנא שיצאה בתיקון בהו מבאר עתה הציור שנעשה. ואומר שאלו האבנים שה"ס כח הדין שבמסך, שיצאו ונתקנו תוך החקיקה שבהמלכות, מושכות אורות לתועלת העולם בציור של לבוש, כלומר שמושכות אור ישר, וע"י הכאה הם מעלים אור חוזר המלביש לאור ישר בציור של לבוש. וז"ש משכי תועלתא מעילא לתתא וסלקא מתתא לעילא, שמושכים אור ישר לתועלת העולם ממעלה למטה, ומעלים או"ח ממטה למעלה, ומלבישים האור ישר. והוא המכונה בשם ציור.