זהר

כא) מרוב אונים, מאי מרוב אונים. דא ריש דרגין, דסליקו ביה כל רעותין ואסתלקו ביה בארח סתים. ואמיץ כח, דא רזא דעלמא עלאה,דאסתלק בשם אלהים כדקאמרן. איש לא נעדר, מאינון שתין רבוא דאפיק בחילא דשמא, ובגין דאיש לא נעדר, בכל אתר דמיתו ישראל ואתענשו בחובייהו, אתמנון ולא אעדר מאינון שתין רבוא אפילו חד, בגין למהוי כלא דיוקנא חדא: כמה דאיש לא נעדר לעילא, אוף הכי לא נעדר לתתא.

פירוש הסולם

כא) ​מרוב אונים: שואל, מהו, מרוב אונים. ומשיב, זהו ראש המדרגות, שכל הרצונות עולים בו, ומתעלים בו בדרך סתום. ואמיץ כח, זהו סוד העולם העליון, הנקרא מ"י, שנתעלה בשם אלקים, כמו שאמרנו. איש לא נעדר, היינו מאותם ששים רבוא שהוציא בכח השם הזה. ומשום שאיש לא נעדר ממספר ששים רבוא, ע"כ בכל מקום שמתו ישראל ונענשו בחטאותיהם, נמנו אח"כ, ולא נעדר מאלו ששים רבוא אף אחד, כדי שיהיה הכל בצורה אחת, הן למעלה והן למטה, וכמו שאיש לא נעדר ממספר ששים רבוא, למעלה, כך לא נעדר איש ממספר זה למטה.
ביאור הדברים, מרוב אונים, רומז לכתר דאו"א עילאין, שהוא ריש דרגין של המוחין הללו, שה"ס בינה דא"א שנעשה כתר לאו"א, ששם סליקו דכל רעותין, שכל המדרגות מקבלות ממנה. ועכ"ז ואסתלקו ביה בארח סתים, כי ה"ס אוירא דלא אתידע שהי' לא נפיק מאוירא דיליה, כי הוא בסוד כי חפץ חסד הוא, וע"כ הוא בתכלית השלימות (כנ"ל במראות הסולם ד"ה והוא) וע"כ נק' אוירא דכיא, ומשמיענו, שאע"פ שקומת החסדים המכונה אויר היא יוצאת על בחי' עלמא תתאה, שהיא מ"ה, מ"מ היא בתכלית השלימות, משום שהאור הזה נמשך מבחינת ג"ר דבינה דא"א, שהיא ריש כל דרגין דאצילות, שהן או"א וישסו"ת וזו"ן. ולפיכך נבחנת גם קומת החסדים שבה לבחינת אוירא דכיא כמו בג"ר דבינה דא"א.
וז"ש, ואמיץ כח, דא רזא דעלמא עלאה: דהיינו בחינת מ"י שבנוקבא, שמשם נמשך המספר דשתין רבוא. כי היא מלבשת לעלמא עילאה, שהיא או"א עילאין כנ"ל. וזה אמרו איש לא נעדר, מאינון שתין רבוא דאפיק בחילא דשמא, כי משם משגת המוחין דמספר שתין רבוא, כנ"ל. וז"ש, כמא דאיש לא נעדר לעילא אוף הכי לא נעדר לתתא: כיון שהנוקבא הלבישה לאו"א עילאין, בסוד אמא, אוזיפת לברתא מאנהא וקשיט לה בקישוטהא, כנ"ל, ע"כ נעשית לגמרי כמו או"א עילאין, וכמו שמוחין דאו"א עילאין הם שלמים בסוד מספר שיתין רבוא. ואיש מהם לא נעדר, כן הנוקבא שלימה במספר הזה, ואיש לא נעדר.