זהר

כא) ואי תימא אחרא אקרי הכי נמי. אין. דהאי אחרא תקונא דלתתא מיניה נפקא, ובג"כ, ה' עלאה ה' תתאה, ה' עלאה, קול גדול ולא יסף, דלא פסקי מבועי לעלמין, וכל אינון קולות תמן אשתכחו כד אתייהיבת אורייתא לישראל. וכלא נפקא מההוא קול פנימאה דכלא, בגין דביה תליא מלתא.

פירוש הסולם

כא) ואי תימא אחרא וכו': ואם תאמר, אחר, דהיינו המלכות, נקרא גם כן ​תמונה, ולמה נקראת היא תמונה. ומשיב, כן. כי האחר הזה, נקרא ג"כ תמונה, משום שהתקונים שלמטה, דהיינו תקוני בי"ע, ממנו יוצאים. ומשום זה נקראות הבינה והמלכות ה' עלאה וה' תתאה, משום ששוין זו לזו. ה' עליונה, הסו"ה, ​קול גדול ולא יסף, כי המבועים שלה אינם פוסקים לעולם. כי היא עם אבא, שהוא חכמה, בזווג דלא פסיק לעלמין. וכל אלו הקולות נמצאו שמה בעת שניתנה התורה לישראל שה"ס ז' קולות דז"א, כולם יצאו מהקול ההוא הפנימי, של הכל, שהוא בינה, משום שבו תלוי הדבר. כי הם נאצלו מן הבינה.