זהר

כא) ותומכיה, זכי לנביאי מהימני דיפקון מניה. מאושר, אל תקרי מאושר, אלא מראשו, אינון תמכין לאורייתא, מראשו ועד סופו. מראשו, דא רישא דכלא דאקרי ראש, דכתיב, מעולם נסכתי מראש. וראש דא חכמה, דאיהי רישא לכל גופא, וגופא אתפשט ביה עד סיומא דשית סטרין, ותומכיה, כד״א, שוקיו עמודי שש. דאינון דמטילין מלאי לכיסן של ת״ח אינון תמכין לאורייתא מרישא עד סיומא דגופא, וכל מהימנותא, ביה תליא, ואתמך. וזכי לבנין דיתחזון לנביאי מהימני.

פירוש הסולם

כא) ותומכיה. זכי לנביאי וכו׳: ותומכיה, היינו שזוכים שיצאו מהם בנים הראוים להיות נביאים נאמנים. כי תורה רומזת לת״ת, שהוא גוף ז״א, ונצח והוד, שה״ס הנביאים, הם בחינת רגלין התומכים את הת״ת, שהיא התורה, כמו רגלים לגוף. וע״כ התומכים בתורה זוכים לבנים נביאים. מאושר, אל תקרא מאושר, אלא מראשו, שהוא אותיות מאושר, שנצח והוד תומכים בתורה, שהיא ז״א, מראשו עד סופו. כמו רגלין התומכים הגוף מראש עד סוף. מראשו, זה הוא ראש הכל שנקרא ראש, שכתוב, מעולם נסכתי מראש. ראש זה הוא חכמה, שהוא ראש לכל הגוף, שהוא ת״ת, והגוף מתפשט בו עד סיום ששת הקצוות, שהם חג״ת נה"י. ותומכיה, הוא כש״א, שוקיו עמודי שש, שהם נצח והוד, כי אלו המטילים מלאי לכיסם של תלמידי חכמים הם תומכים בתורה מראש עד סיום הגוף, שהוא יסוד, וכל האמונה, שהיא המלכות, תלויה בו, בגוף, שהוא התורה, ונתמך, וזוכה לבנים שיהיו ראוים להיות נביאים נאמנים.