זהר

כא) כד נפיק לעלמא, אזדמן ההוא צולמא לגביה, ואשתתף בהדיה, ואתרבי עמיה. כמה דאתמר, אך בצלם יתהלך איש. ובההוא צלם אשתתפו יומוי דבר נש, ותליין ביה, הה״ד, כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ. כי צל ימינו ודאי. ומן יומא דמתעברא אתתא עד יומא דאולידת, לא ידעין בני נשא עובדוי דקב"ה, כמה אינון רברבין, וכמה אינון עלאין. הה״ד, מה רבו מעשיך יי׳ וגו׳.

פירוש הסולם

כא) כד נפיק לעלמא וכו׳: כשיוצאת לעולם, מזדמן לה אותו הצלם, ומשתתף עמה, וגדל עמה. כמו שנאמר, אך בצלם יתהלך איש. ובצלם ההוא משתתפים ימיו של האדם ותלוים בו, שאם הוא מסתלק נפטר האדם מן העולם, (כנ״ל ויקרא אות ר״י) ז״ש, כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ. כי צל ימינו ודאי. דהיינו, שימינו תלוים בצל הזה. ומיום שהאשה מתעברת עד היום שיולדת, אין בני אדם יודעים מעשיו של הקב״ה, כמה הם גדולים, וכמה הם עליונים. ז״ש, מה רבו מעשיך ה׳ וגו׳.