זהר

כא) ומניה סליק קול, דאיהו עמודא דאמצעיתא, ואסתלק לשבעין קלין. דאיהי ודאי ביה סלקא לשבע, דאיהי ה׳ עלאה, אוירא דכיא, אוירא דארץ ישראל דאיהי מחכים. מסטרא דחכמה דאיהי י', ובה סליק ו' לעשר ו׳ זמנין, ותרין ההי״ן אינון, ה׳ הבל מלגאו, ה׳ הבל מלבר, ותרווייהו אינון בלבא ובפומא. אינון עשר דברן דקודשא בריך הוא, ובהון אינון לבא ופומא שוין.

פירוש מעלות הסולם

כא) ומניה סליק קול וכו׳: וממנו היינו מן הפה, עולה הקול שהוא העמוד האמצעי, ועולה קול, שהוא אור חסדים ומתחלק לע׳ קולות, אשר היא היינו המלכות ודאי בו עולה לשבע, שהיא ה׳ העליונה שהיא בינה, האויר הטהור, כי ישסו״ת נקראים אוירא סתם, ואו״א עלאין נקראים אוירא דכיא. אויר ארץ ישראל, שהוא מחכים כי ז״א נקרא ישראל, בעיקר בעת שיש לו מוחין דאבא, בסוד לי ראש ואז מלכות נוקבא שלו נקראת ארץ ישראל, מבחינת החכמה שהיא י׳, כלומר כשבינה חוזרת לחכמה, ומשפיעה הארת חכמה לז״א, ובה היינו בהארת החכמה עולה ו׳ שה״ס ז״א לעשר פעמים שהם ששים, וב׳ ההי״ן שהן בינה ומלכות, הן ה׳ אחת הבל מבפנים, שהוא בינה, ה׳ אחת שהיא מלכות הבל מבחוץ, שהוא מלכות, ושתיהן הן ההולכות יחד בלב ובפה, בסו״ה ותלכנה שתיהן וב׳ ההי״ן הן עשר, ושתי ההי״ן השורשיות הן ביחד ע״ב. (כמפורש להלן אות כ״ו) אלו הן עשרת הדברות של הקב״ה, שיצאו מב׳ ההי״ן, ובהם הלב והפה שהם בינה ומלכות שוות. (עיין לעיל אות י״ג במעלות הסולם ד״ה והדברים שהזווג הוא בשני מקומות בלב ובפה עש״ה).
פירוש: כל הארה שלימה יש בה הארת שם מ״ב בג״ר שלה, והארת שם ע״ב בו״ק שלה, והוא מטעם כי מתקון הקו האמצעי הוא, שלא תתגלה החכמה אלא בו״ק, וע״כ שם ע״ב המאיר בהארת חכמה הוא בו״ק, ובג״ר אין חכמה אלא שם מ״ב מאיר שם בחסדים מכוסים מחכמה. וסוד שם מ״ב נתבאר באות הקודם. וסוד שם ע״ב ה״ס הארת החכמה היוצאת משלשת הפסוקים ויסע ויבא ויט שיש בהם רי״ו אותיות וע״ב תבות (זהר בשלח אות קע״ג) וגם הוא סוד הארת י״ב צרופי שם הוי״ה וכשהם מאירים בכל קצה מששה קצוות של ז״א, הם שש פעמים י״ב שהם ע״ב. ואז מאירה החכמה בנה״י דז״א ובמלכות.
וזה אמרו, ומניה סליק קול דאיהו עמודא דאמצעיתא הממעט את קו השמאל מג״ר דחכמה לו״ק דחכמה, לכן ואסתלק לע׳ קלין, כי ג׳ הראשונות הן בחסדים מכוסים, דאיהי ודאי ביה סלקא לשבע דאיהי ה׳ עלאה, ומקבלת השם מ״ב מאו״א עלאין, שהם למעלה מפרסא שבחזה דא״א, והאורות המקובלים ממעל לפרסא עד היסודות דאו״א עלאין שלמעלה מחזה, ששם הראש דא״א שהוא כתר, ואו״א עלאין שהם חכמה ובינה הם נקראים שם מ״ב שבאצילות שכל השמות הנקראים מ״ב מהם נחתמו, והוא ד׳ אותיות של הוי״ה פשוטה שהן כתר ועשר אותיות הוי״ה במילוי שהן חכמה וכ״ח אותיות הוי״ה מילוי המלוי שהן בינה, והם אוירא דכיא, והוא מטעם שבעת עליית המלכות בבינה שלהם שז״ס שי׳ נכנסה לאור והאור נעשה אויר דהיינו קומת רוח בחסרון ג״ר, אין כניסת הי׳ פוגמת כלל את האוירא של או״א עלאין כלומר שאינה עושה בזה שום חסרון בהם משום שהם תמיד בבחינת אויר שה״ס אור חסדים ואינם מקבלים חכמה לעולם וע״כ נבחן האויר שלהם שהוא טהור ונקי מכל מסך וחסרון, מה שאין כן ישסו״ת שה״ס ז״ת דבינה שהם צריכים לקבל חכמה להשפיע לזו״ן לכן הם סובלים חסרון מחמת כניסת הי׳ לאור שלהם, כי אינם יכולים לקבל חכמה לכן האויר שלהם נקרא אויר סתם ולא אוירא דכיא.
ולפיכך אוירא דארץ ישראל מחכים, כי השם ארץ ישראל הוא בעיקר, בעת שזו״ן עולים ומלבישים לאו״א עלאין, שאז נקרא ז״א ישראל והנוקבא שלו נקראת ארץ ישראל או ארץ הקודש כי מוחין דאו״א נקראים קודש, ובעת שהארת חכמה מאירה בז״א, וששה קצוותיו של ז״א מאירים מסטרא דחכמה דאיהי י׳. ובה סליק ו׳ שהיא אור של חסדים לעשר שהם חסדים עם הארת חכמה שה״ס ג״ר. וב׳ ההי״ן וכו׳ שבהם נשלם שם ע״ב, כי הם סוד י״ב צרופי שם הוי״ה בכל קצה מששה קצוותיו של ז״א, ושש פעמים י״ב הם ע״ב, ואז מאירה החכמה בנה״י דז״א ובמלכות שמקומה היא מחזה ולמטה דז״א, ששם נה״י שהם בחינת ו״ק.