זהר

כא) קטיל לחויא וחיליה בימא וביבשתא וברקיעא. וכמה מארי קרבין אגחו עמיה קרבא על ימא, כד״א שם אניות יהלכון בימא דאורייתא, דאינון אניות עיינין דמסתכלין באורייתא. וכמה אניות מנייהו אתברו ונפלו בימא, עד דייתי מורשה ו דילה, וקרע ימא דאורייתא, וסוס ורוכבו רמה בים, דאיהו חויא ובת זוגיה, דאיהי סוסיא דיליה. ואיהו אעבר עלה לישראל דלא טבעין בה, הה״ד ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים.

פירוש מעלות הסולם

כא) קטיל לחויא וחיליה וכו׳: משה רבינו הרג את הנחש עם החיילות שלו, בים וביבשה וברקיע, כמ״ש ז״ל, (עיין זהר בשלח אות רכ״ח) לא עביד קב״ה דינא לתתא, עד דיעביד בשולטניהון לעילא, הה״ד יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה. וכמה בעלי מלחמה ערכו עמו מלחמה, על הים, היינו מלכות, שעולה לבינה ונעשתה נוקבא לחכמה, שנקראת ים מבחי׳ הארת חכמה, כמו שאתה אומר שם אניות יהלכון, שהן מרכבות המלכות, ההולכות בימה של תורה, שבאותן אניות שטות העינים המסתכלות בתורה, שהם ת״ח הרוצים להמשיך חכמת התורה, הנקראים עיני העדה, וכמה אניות מהן נשברו ונפלו בים, שרצו להמשיך החכמה מלמעלה למטה, ונפלו במצולות ים, עד שבא מאורסה, היינו משה, וקרע ים התורה, בזה שגלה סודות התורה, בסוד הקו האמצעי, המאיר הארת חכמה ממטה למעלה בלבד, וסוס ורוכבו רמה בים, שהוא הנחש ובת זוגו, שהיא הסוס שלו, הרוכב עליה, והוא היינו משה. העביר את ישראל עליה, על ים התורה, שלא נטבעו בה, זהו שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. ומפרש שירת הים על העבר ועל העתיד בסוד שר לא נאמר אלא ישיר. (עיין להלן תקון כ״ב במעלות הסולם אות ק״ז).