זהר

י) עד דאתגניז בחד היכלא עלאה, דאיהו טמיר לעיל. ומתמן נגדין ואתמשכן כל נהורין, דימינא דנטיל בקדמיתא, ולבתר נטיל כלהו. ומההוא סטר ימינא, אתקן כורסייא לתתא. דהא קב"ה, אתקין לההוא כורסייא בחסד, וישב עליו באמת, דאיהו תקונא דחותמא דכלא. ולא יתיב על ההוא כורסייא, אלא בחותמא דא דאיהו אמת. באהל דוד, דאיהו בי כורסייא לתתא.

פירוש הסולם

י) עד דאתגניז בחד וכו': עד שאו"א נגנזו דהיינו שנתקנו ונתלבשו, בהיכל אחד עליון, שהוא בינה, הנקראת ישסו"ת, שהיכל זה הוא נסתר למעלה במקומו, דהיינו שאין החכמה מגולה שם במקומו, אבל משם מושפעים ונמשכים כל האורות, הן אור חסדים מקו ימין, והן אור חכמה מקו שמאל, והן אור הדעת שבקו אמצעי. אלא שאור החסדים מימין נוסע תחילה, ואחר כך נוסעים כל האורות, שהם אור החכמה ואור הדעת, ומצד ימין ההוא נתתקן הכסא שלמטה שהוא המלכות. כי הקב"ה, שהוא ז"א, התקין כסא ההוא בחסד, הנמשך מקו ימין דישסו"ת ומאו"א עלאין, וישב עליו באמת, שהוא תקון החותם על הכל, ואינו יושב על כסא ההוא, שהוא המלכות, אלא בחותם זה שהוא אמת שהוא התקון דקו אמצעי הנקרא אמת והיינו, באהל דוד, שהוא המלכות, שהוא הכסא למטה.