תוכן

י. המתבאר מכל הנ"ל, שסוד מחשבה ראשונה להטיב לנבראיו הנקרא מגדל המלא מכל טוב, הוא בכתר וחכמה, והם נחשבים לעצמותו ית', ובינה וזו"ן ניתנה לנר"נ דצדיקים, ששם מקום גילוי כל הפרטים שבמגדל המלא מכל טוב. ועם כל זאת, אי אפשר לבי"ע שיקבלו זה במקומם עצמם, אלא על ידי דבקות בעצמותו ית', ודבקות זה נקרא עליות בי"ע לאצילות, ואחר גמר התיקון לא"ק, שהם כתר וחכמה ועצמותו ית' המוכן להטיב לנבראיו.
ומה שאינם נוטלים במקומם עצמם שבבי"ע, הוא כי כל הצמצום היה כדי להשלים הטבתו עם הדבקות בו ית', דהיינו השואת הצורה, ועל כן רק זה כל כונת הצמצום ותיקוניו, שלא יוכלו הבי"ע לקבל במקומם את ההטבה, אלא רק בהשואת הצורה על ידי ... מעשים טובים להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזהו ממש העליה לכתר וחכמה, שהם משפיעים ולא מקבלים, כי על כן הם עצמותו ית'. באופן, שבעת שבי"ע ילבישו את הא"ק ואצילות, אז גמר תיקונם, כי יקבלו כל העונג שבמגדל המלא מכל טוב, וגם יזכו לדביקות (עי' לעיל דף כ"ח). וזה שאמרנו לעיל דף כ"ט שבגמר התיקון יקבל המלכות את הג"ר שלה, ואז חכמה תתאה יעלה מלבוש חכמה עילאה בקומה שוה, עש"ה.
וזה שאמר הרב בפרק ה' משער התיקון (שער י' בספר עץ חיים), כי מטרם התיקון היו הז"ת זה תחת זה ולא היו מלובשים זה בזה כלל, ובגמר התיקון יתלבשו זה בזה, עש"ה. דהיינו כנ"ל, שכל התיקון הוא כדי שיעלו בי"ע וילבישו לא"ק ואצילות, דהיינו בינה וזו"ן ילבישו לכתר וחכמה, שבזה מתגלה האור הנעים עם השואת הצורה ביחד בסוד התהפכות הקבלה לעל מנת להשפיע.