תוכן

דברי הראב"ע בחפץ הנדרש מעסק התורה והמצוות, וביאור דבריו
י. ובא וראה דברי פי חכם, הרב אברהם אבן עזרא ז"ל בספרו יסוד מורא דף ח' ע"ב, וזה לשונו באמצע דיבור, "ועתה שים לבך ודע, כי כל מצוות הכתובות בתורה או המקובלות שתקנו האבות, אף על פי שרובם הם במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב, כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין (דברי הימים א' כח, ט). וכתוב (תהלים קכה, ד), "ולישרים בלבותם", והפך זה, "לב חורש מחשבות און וכו'" (משלי ו, יח). ומצאתי פסוק אחד כולל לכל המצות, והוא, "את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד" (דברים ו, יג), והנה מלת "תירא", כוללת כל מצות לא תעשה, בפה ולב ומעשה, וזו היא המדרגה הראשונה, שיעלה ממנה אל עבודת ה' יתעלה, שהיא כוללת כל מצות עשה, ואלה ירגלו לבו וידריכוהו, עד כי ידבק בהשם יתברך הנכבד, כי בעבור זה נברא האדם, כי לא נברא לקנות הון ולבנות בנינים וכו', על כן יש לו לבקש כל דבר שיביאנו לאהוב אותו ללמוד חכמה ולבקש האמונה וכו', וה' יפקח עיני לבו ויחדש בקרבו רוח אחרת, אז יהי' בחייו אהוב ליוצרו וכו'. ודע כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב. כי התיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים, כל עמלו שוא ועמל ורוח, כמו המייגע עצמו לספור הדפין והתיבות שבספר רפואה, שמזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור, וכמו גמל נושא משי, והוא לא יועיל להמשי, והמשי לא יועילנו. עכ"ל אות באות.
הנשאב מדבריו ז"ל, שהוא באחת, דהיינו לאחוז בהמטרה שעליה האדם נברא, ואומר עליה, שהיא ענין הדביקות בהשם ית' הנכבד. ואומר על כן, שהאדם מחויב לחזור אחר התחבולות שיביאנו לאהוב אותו, ללמוד חכמה ולחפש אמונה, עדי שיזכה שהש"י יפקח עיני לבו, ויחדש בקרבו רוח אחרת, שאז יהיה בחייו אהוב ליוצרו. ובכוונה גדולה מדייק זה שיהיה בחייו אהוב ליוצרו, להורות, שכל עוד שלא זכה לקנין הזה, אין עבודתו שלימה, והעבודה בהכרח שנתנה לנו היום לעשותם. וכמו שמסיים על זה כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב, כלומר, שהשיגו לב לאהוב אותו ויחמדהו, שהם נקראים בלשון חכמים 'חכמי לב', להיות שאין שם עוד רוח הבהמי היורד למטה, שאין היצר הרע שורה אלא בלב פנוי מחכמה (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה כא).
ומפרש ואומר, שהתיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים, הרי זה דומה למייגע עצמו לספור דפין ותיבות שבספר רפואה, שמזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור. רצונו לומר, שבהכרח מחוייב למצוא התחבולות לזכות להקנין הנזכר, שאז מסוגל לטעום טעמי תורה, שהוא ענין החכמה הפנימית ומסתריה, וטעמי מצוה, שהוא ענין האהבה והחמדה אליו ית'. שבלעדי זה, נמצא שאין לו אלא התיבות והמעשים לבד, שהמה גויות בחוסר נשמות, שדומה למייגע עצמו לספור דפין ותיבות שבספר רפואה וכו', שודאי לא יושלם בו הרפואה, מטרם שמבין פירושה של הרפואה הכתובה, וגם אחר שילך ויקנה אותה בכל הדמים שיפסקו עליה, ואם סדרי הלימוד והמעשה אינם מסודרים להביאנו לזה, דומה לגמל נושא משי שהוא אינו מועיל להמשי, והמשי לא יועילנו להביאו אל שלימות הכוונה שבשבילה נברא.