תוכן

מהות הקליפות – רצון לקבל, תפקיד הנברא – להפכו להשפעה
יוד. ועתה נפתח לנו הפתח להבין החקירה הד'. איך אפשר שיתהוה מקדושתו ית' ענין מרכבת הטומאה והקליפות, אחר שהיא רחוקה מקדושתו ית' מקצה אל הקצה, ואיך יתכן שיפרנס אותה ויקיימה.
אכן יש להבין מקודם ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות מה היא.
ותדע, שזה הרצון לקבל הגדול, שאמרנו שהוא עצם מהותן של הנשמות מבחינת עצם בריאתן, כי על כן הן מוכנות לקבל כל המלוי שבמחשבת הבריאה, הוא לא נשאר בצורתו זו בנשמות, כי אם היה נשאר בהן, היו מוכרחות להשאר תמיד בפרודא ממנו ית', כי שינוי הצורה שבהן היה מפרידן ממנו ית'. ובכדי לתקן דבר הפירוד הזה המונח על הכלי של הנשמות, ברא ית' את כל העולמות כולם, והבדילם לב' מערכות, בסוד הכתוב (קהלת ז, יד) "זה לעומת זה עשה אלקים", שהן ד' עולמות אבי"ע [אצילות בריאה יצירה עשיה] דקדושה, ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה. והטביע את הרצון להשפיע במערכת אבי"ע דקדושה, והסיר מהם את הרצון לקבל לעצמו (כמו שמבואר להלן בפתיחה לחכמת הקבלה מאות יד עד אות יט עיין שם היטב), ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה, ונמצאו בגללו נפרדים מהבורא ית' ומכל העולמות דקדושה.
ומטעם זה מכונות הקליפות בשם מתים, כמו שכתוב "זבחי מתים", וכן הרשעים הנמשכים אחריהם, כמו שאמרו חז"ל (ברכות יח, ב) הרשעים בחייהם נקראים מתים. כי הרצון לקבל המוטבע בהם בהפכיות הצורה מקדושתו ית', מפרידן מחיי החיים, והן רחוקות ממנו ית' מקצה אל הקצה. כי הוא ית' אין לו שום ענין של קבלה אלא רק להשפיע לבד, והקליפות אין להן שום ענין של השפעה רק לקבל לעצמן להנאתן בלבד, ואין הפכיות גדולה מזה. וכבר ידעת, שהמרחק הרוחני מתחיל בשינוי צורה במשהו ומסתיים בהפכיות הצורה, שהיא סוף המרחק בדיוטא האחרונה.