תוכן

י) דע, כי הלא ז"א שרשו אינו אלא ו"ק לבד, אמנם ע"י תפלות התחתונים ומעשיהם הטובים, נגמר הי"ס שלו. אך הנוקבא, אין שרשה רק נקודה א', וע"י תפלות התחתונים, נגמרת בסוד י"ס. והנה כשח"ו החטא גורם, אז מסתלק אותו התוספות של קדושה, בין של זכר בין דנוקבא. אלא שיש חילוק, כי אותן דנוקבא, חוזר הזכר ליטול הימנה, כי הוא נתנם לה. נמצא כי לא הגיע בעיטרין ההם פגם, רק שחסרו ממנה לבד. וזהו כי פדה ה' את יעקב, הוא הנוקבא, ובפדיון מעט יחזרו לה העיטרין שלה. אך עיטרין דז"א ניתנים לחיצונים, והם מתלבשין בקליפות, כי טלטולא דגברא קשה מדאתתא. והוא באופן אחר, שלא די שחסרו ממנו, אלא שגם נמסרו בידי חיצונים. וע"ז נאמר, וגאלו מיד חזק ממנו, בסוד כי חזק הוא ממנו שאמרו המרגלים, כי הוא כביכול נמסר עיטרין דידיה בידם. נמצא כי גאולה גדולה מפדיה, ושמור כלל זה.