תוכן

י) וא"ת, כיון שכל החרדה לא נעשה, אלא להפרע מן הרשעים, נראה מזה ח"ו, שהפוגם פוגם למעלה. לז"א אינו כן, כ"א שחת האדם, לו לא שחת, כלומר: לא שחת למעלה כלל, רק בניו מומם, המום אליהם לבנים לבדם ונקרא מום, יען כי יש רמ"ח אברים ושס"ה גידים באדם, והמבטל מ"ע, גורם שיחסר לו האבר שנגד אותה מצוה מעיקרו. אבל כשעובר ל"ת, הוא כמו נותן אצבע בעין, שעשה מום במה שהיה לו כבר, וז"ש בנים מומם. והוא יתברך, חשב לבלתי ידח ממנו נדח, ומגלגל את האדם פעמים ושלש, וז"ש דור עקש ופתלתול, מביא תחלה את האדם וחוטא, וצריך להתגלגל פעם ב' לתקן, ואדרבא מקלקל יותר, וזה עיקש, שחוזר ומעקש יותר, כסיל שונה באולתו, ומגלגל אותו פעם ג', וחוזר לאולתו, וזהו ופתלתול. וע"כ אמר הלה' תגמלו זאת, הוא עושה לטובתכם, ואתם מכעיסים אותו.