תוכן

י) כבר ידעת, כי אברם ואברהם הוא חסדים, שהם הטפה דאבא. אלא שהחסדים הללו כשהם ביסוד ז"א. אז הם בסוד אברהם, אב"ר מ"ה, כי שם מ"ה הוא שם. וכשהם ביסוד דאבא, אז הוא בסוד אברם, כי תבונה מ"ם סתומה, והיא אב"ר ם. ועוד, כי בהיות החסדים למעלה באבא, אין גילוי אל הטיפה שהוא ה"ח, כי שם הזיווג הוא תדיר, ולא מתפרשין לעלמא, לכן לא נודע שעת הוצאות הטפה, לכן שם הם בסוד אברם, כי אין שם גילוי להם. אבל כשהם למטה ביסוד ז"א, שהזיווג להם בפרקים, שם יש גילוי אל הטפה, שהם ה"ח, הם אברהם שנתגלה ה"ח, והשם הנזכר כאן, הוא שם הוי"ה, מרמז אל אבא, כי במחשבתו גוזר אל הטפה להתמשך למטה להתגלות, הרי כבר אברהם נולד למעלה, וכיון שכן למעלה, כבר יצאה הטפה (מאחור) מיסוד אבא, אלא שחזרה להתלבשה בנה"י כנודע, לכנוס ברישא דז"א למוחין אליו. כל האמור כאן, הוא אחר שנכנסו בז"א ה"ח, המחשבה עליונה גוזר אל ה"ח להתמשך למטה, וזהו לך לך: כי ידוע, כי ה"ח בהיותם במוח, הם נו"ן, נגד נש"ב, כי הם כלולים מיו"ד. ואח"כ נתפשטו בחג"ת נ"ה שהם ה', הרי נ' אחרת, והתפשטות והתגלות, הוא לתועלת אל ה' חסדים עצמם, כי הם במקום צר, והם הולכין ומתרחבין אחר שיצאו לחוץ מיסוד אמא, וזהו לך לך, שהוא גימטריא ק', כנגד הכלולים וכנגד המתפשטים, וזהו לך לך להנאתך. וכנגד זה היה ק' שנה שחיה אברהם אח"כ, וגם כי המקום המקבל המוחין הללו, שהם י' מדות שבז"א עצמן, הם כללות כ"א מיו"ד הרי ק'. וכן כשחזרו ה"ח לעלות אחר שירדו, בסוד אור חוזר, הם חוזרין כדרך שבאו, בי' מדות כלולות מי' הרי ק'.