תוכן

י) מה רבו מעשיך, תכוין אל מ"ש בזוהר תזריע דמ"א ע"ב, וז"ל, כולם בחכמה עשית, בבינה. ונתבאר אצלינו במקומו וע"ש. והענין הוא, שהיסוד דאבא מתלבש תוך יסוד דאימא, ויסוד דאימא תוך היסוד דז"א, ונודע הוא, כי החכמה אומר, והבינה עושה מאמרו, כנזכר בזוהר בראשית, בסוד ל"ב אלקים דמעשה בראשית. כי ל"ב נתיבות דאבא אומרים, ול"ב אלקים דאימא עושין. וזהו ויאמר אלקים, ויעש אלקים. נמצא כי כל הדברים, וכל הפעולות, כולם נמשכים מן החכמה, אמנם הם נעשים ע"י אימא, שהיא מלבשת אותו. וזהו כולם בחכמה עשית, כי כל מעשיך נמשכים מן החכמה, אלא שנעשים ע"י הבינה, המלבשת את החכמה. ותכוין אל כל מ"ש בזוהר בפרשת פקודי בענין ברכה זו, שכולה מדברת בענין החיות והאופנים שבהיכל הזה, ועליהם הוא אומר מלאה הארץ קניניך.