תוכן

י) עוד ירצה כונת הענין בארוכה. וביאור הענין הוא: כי בליל שבת אומרים ב' פעמים ויכולו, הראשון בתפילת ערבית, והב' הוא אחר העמידה, שאומרים כל הקהל יחד. ושם הודעתיך, כי ויכולו הראשון הוא רומז במלכות, שעולה עד נה"י של ז"א. וביאור הענין הוא, במה שנתבאר אצלינו, כי הנה"י של אימא, הם מוחין אל הז"א, והם מתפשטין בכל ז"א. וג' פרקים האחרונים מהם, הם בנה"י של ז"א, ואלו נעשין עתה מוחין אל המלכות. וכנגד זו העליה, תכוין באות ש' של שקוצי"ת, כנודע כי אות ש' נחלקת לג' ווין שיש בצורת שי"ן, ורומזין לנה"י הנזכר. והנה הג' ווין, הם עולים בגימטריא י"ח, וז"ס וכל שיח השדה. ולכן תכוין, כי עתה המלכות נקרא חק"ל, שהוא תרגום של שדה, שהוא סוד הנה"י הנזכר, הנקרא שיח השדה.