תוכן

י) והנה ישראל, כנגד אותו נעשה אדם שנאמר אז באדה"ר ליתן לו מכל הבחינות ובחטאו נסתלקו, אמרו הם לתקן (שמות כ"ד ז') נעשה ונשמע, ואז פסקה זוהמתן, וניתן להם העדי שהיה חיות זה שבתוך הקליפה. ועל כן היו אז חירות ממלאך המות, ולא היו מתים אם לא היו חוטאים בעגל. ולפי שהם לא היו ראוים לכל זה העדי, אלא בזכותו של משה ולא בזכותם, לכן מלאך המות חזר ופיתה אותם ועשו העגל, ולא היתה מיתה שולטת בהם כל עוד שהיה העדי ההוא בתוכם, ולכן נאמר להם (שמות ל"ג ה') הורד עדייך מעליך ואדעה מה אעשה לך. והם היו ס' רבוא, וירדו ק"ך רבוא ממלאכי השרת, ונתנו שני עטרות לכל א' מהם, וכשהורידו ישראל, זכה משה לקבל הק"ך הנז' וכנגדם ימיו מאה ועשרים שנה, וזהו שנאמר (בראשית ו' ג') "בשג"ם" הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה.