תוכן

י) ודע, כי ת"ת ענפיו עשרה, ומלכות ענפיה ט', שכן שם מ"ה שהוא בת"ת יש בו עשר אותיות ושם ב"ן שהוא במלכות יש בו ט' אותיות, הרי י"ט, וכל אות כלולה מעשר, והנה עשרה פעמים עשרה הם מאה, וט"פ ט' (י') הם תשעים, הרי ק"ץ. ולזה נקראת קץ הימין, ועכ"ז היא כלולה מעשר לא פחות ולא יותר, וסימנך (במדבר ז' פ"ז) עשרה עשרה הכף. ובינה נקראת חוה, מצד השני בחינות שאמרנו. עוד ספירה שמינית ממטה למעלה, וילדה בן ובת, הרי ח' לעצמה, ושני בניה עמה ו"ה. וידוע שהבת שהיא מלכות, מדתה כשיעור ד' מדות של ז"א, שהם תנה"י שבו, ומשם נמשכו לה גולגולת ומוחין, שהם כחב"ד דידה. ובדין הוא שלא יתיחסו לה אלא לז"א, שדי גופו אחר עיקרו, הרי נשארו לה שש מדות לבד, כמנין ה"א. אבל ז"א יש לו ט' ספירות כנגד ט' תיקונין שלו, ואלו שהם שלו, הרי י"ג כמנין וא"ו, לפיכך הוא וא"ו, והיא ה"א.