זהר

י) ויכל אלהי״ם ביום השביעי, דא אימא עלאה דאיהי אלהי״ם בתר דכליל ביה שבע ספירן, אתקריאו על שמיה כלהו שבתות שבע שבתות, לבתר כליל ביה תלת ספירן עלאין דכליל באימא עלאה, וקרא לון שביעי שביעי שביעי על שמיה, הדא הוא דכתיב ויכל אלהי״ם ביום השביעי הא חד דכליל ביה, וישבות ביום השביעי דא תניינא, ויברך אלהי״ם את יום השביעי הא תלת לאתכללא בעשר ספירן, דלית ספירה דלא אתכלילת בעשר. כל חדא בממשלה דילה, אבל ממשלה דצדיק יום השביעי ביה אתקריאו כל ספירן שביעיות, שבעין תיבין אינון בקדוש וויכלו, וזכור ושמור הא שבעין ותרין כחשבן ויכלו.

תרגום

י) ויכל אלקים ביום השביעי וכו׳. זו אימא עליונה שהיא אלקים, אחר שכולל בו שבע ספירות, נקראו על שמו כלן שבתות שבע שבתות. אחר כך כולל בו שלש ספירות עליונות שכולל באימא עליונה, וקורא אותן שביעי שביעי שביעי על שמו. זה הוא שכתוב ויכל אלקים ביום השביעי הרי אחת שכולל בו. וישבת ביום השביעי זו שניה. ויברך אלקים את יום השביעי הרי שלש, להכלל בעשר ספירות. שאין ספירה שלא כלולה בעשר. כל אחת בממשלה שלה. אבל ממשלת צדיק יום השביעי, בו נקראו כל ספירות שביעיות. שבעים תיבות הן בקדוש וויכולו, וזכור ושמור הרי שבעים ושתים כחשבון ויכלו.