זהר

י) בההוא זמנא שבחת ליה כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים וכו', ולבתר יעול לגנתא ואפיק מתמן רמונים, ויהיב לה מעסיס רמונים, ולקיט אגוז ותבר קליפין, ויהיב ליה מוחא מלגאו, ואיהי אכלה, ושתית מעסיס הרמונים, ואתסיאת, ודא הוא דאמר קרא אל גנת אגוז ירדתי, אדהכי הא נשרא קא אתיא, הנשר הגדול בעל הכנפים, ויהיבת תלת קלין, וסליקת לטורין, אמר רבי שמעון לחברוי בודאי רעוא אשתכח לעילא, ורחמים אשתכחו לגבי שכינתא וישראל בגלותא, דודאי תלת חיוון אינון במרכבתא, אריה שור נשר, ובכלהו לית רחמים כנשרא, ובגין דא אמר לישראל ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, אדהכי הא נשרא קא אתיא לגבייהו זמנא אחרא, ובטשת בגדפהא עלייהו, ורמת קלין וסליק לטורא, אמר רבי שמעון בודאי איהי דקא בטשת בגדפהא עלנא וסליק התם, אמרו ליה סליק והא אנן אבתרך, סליקו כלהו אבתריה לטורא, ואיהי סליקת לעילא, עד דלא אתחזיאת.

תרגום

י) בההוא זמנא שבחת ליה וכו'. באותו זמן משבחת אותו כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים וכו', ואחר כך יכנס לגן ומוציא משם רימונים, ונותן לה מעסיס רימונים. ולוקט אגוז ושובר קליפות, ונותן לה המוח מבפנים. והיא אוכלת. ושותה מעסיס הרימונים, ונרפאת. וזה הוא שאמר הפסוק אל גינת אגוז ירדתי. בינתים הרי נשר בא, הנשר הגדול בעל הכנפים, ונתן שלושה קולות ועלה להרים. אמר רבי שמעון לחבריו, בודאי רצון נמצא למעלה, ורחמים נמצאים לגבי השכינה וישראל בגלות. שודאי שלש חיות הן במרכבה, אריה שור נשר. ובכולם אין רחמים כנשר. ומפני זה אמר לישראל ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. בינתים הרי הנשר בא אצלם פעם אחרת, והכה בכנפיו עליהם והרים קולות ועלה להר. אמר רבי שמעון, בודאי היא אשר מכה בכנפיה עלינו ועולה שם. אמרו לו, עלה והרי אנחנו אחריך עלו כולם אחריו להר, והוא עלה למעלה, עד שלא נראה.