זהר

י) ודא ויאמר אלהים לנח. אלהים, דא שכינתא, קץ כל בשר וגו'. צהר תעשה לתיבה, דא איהו רזא דגופא. אתה ובניך וגו', גוברין לחוד, ונשין לחוד. ויעש נח, דא ברית קדישא. ככל אשר צוה אותו אלהים, דא שכינתא. ויאמר ה' לנח, הכא מדת רחמים.

פירוש הסולם

י) ודא ויאמר אלקים וגו': וזה, ויאמר אלקים אל נח, אלקים הוא השכינה. קץ כל בשר וגו'. צהר תעשה לתיבה. תיבה היא סוד הגוף. אתה ובניך וגו', היינו גברים בפני עצמם, ונקבות בפני עצמן. דהיינו י"ו ה"ה שמורה על דין. ויעש נח, זה הברית הקדושה, דהיינו יסוד. בכל אשר צוה אותו אלקים זהו השכינה. ויאמר הויה לנח, כאן כתובה מדת הרחמים, הויה, ולא השם אלקים, כמקודם לכן, שהוא מדת הדין. מפני שהזכיר ההצלה של נח וזרעו.