זהר

י) תאנא. בתוקפא דהרמנו דמלכא, אנציב חד אילנא רבא ותקיף. גו נטיען עלאין, נטיע אילנא דא. בתריסר תחומין, אסתחר. בארבע סטרין דעלמא, פרישא רגליה.

פירוש הסולם

י) תאנא בתוקפא דהרמנו דמלכא וכו': תנן, בתוקפו של רצון המלך שהוא בינה נשתל אילן אחד רב ועצום, אילנא היינו ז"א. רבא, בסוד המוחין דהארת החכמה. ותקיף בסוד המוחין דחסדים. כמו שיתבאר לפנינו. והס"ת רוצה לבאר את הכתוב ​לך לך מארצך וגו' שרומז, על סדר אצילות הנשמה מז"א ונוקביה עד בואה בעולם הזה להתלבש בגוף, לפיכך מבאר מקודם איך ז"א ונוקביה מקבלים המוחין, ומאצילים הנשמה, ואח"כ מבאר את הכתוב.
גו נטיען עלאין וכו': תוך נטיעות העליונות שהם ספירות הבינה, נטוע אילן הזה, שהוא ז"א. בשנים עשרה גבולים הוא מסתובב, בארבע רוחות העולם פרושה רגלו.
פירוש. נודע, שמכח עליית המלכות לבינה הופרסה פרסא תחת כו"ח דכל המדרגות, ונתמעטה הבינה לו"ק, שה"ס מ"י דאלקים שפירושו, אורות נפש רוח בהכלים דכתר וחכמה. וג' אותיות אל"ה דאלקים, שפירושו בינה וז"א ונוק' דכלים, ירדו ממנה לז"א. ובעת גדלות אשר הבינה מורידה הפרסא למקומה, ומחזרת אתוון אל"ה שלה אליה, עולה עמהם גם ז"א למקום הבינה, ונעשה כמו ספירה מספירת הבינה, ומקבל שם משום זה, האורות של הבינה. (כנ"ל בראשית א' דף ט"ו אות ט' ד"ה ההיא ע"ש). וזמ"ש, בתוקפא דהרמנו דמלכא, בתוקפו של רצון המלך, דהיינו על ידי עלית רצון המלך שהיא מלכות, אל הבינה, משום זה נפלו אתוון אל"ה לז"א ונעשו בהשתוות עמו, וע"כ בעת הגדלות שהיא מעלה אליה אתוון אל"ה בחזרה עולה גם ז"א עמהם, להיותו דבוק בהם, ונמצא עי"ז גו נטיען עלאין נטיע אילנא דא שנעשה לספירה אחת מספירות הבינה. ומקבל האורות שלה כמו ספירותיה.
ומכח עלית המלכות והתמתקותה בהבינה. יצא סוד האלכסון. כי ד' רוחות העולם ה"ס חו"ב תו"מ כנודע. וה"ס - מרובע. כזה וכשעלתה המלכות שה"ס מערב אל הבינה שה"ס צפון, הרי שב' הרוחות מערב וצפון נעדרו ממקומם ונתחברו יחד. ונעשו מהם אלכסון, כי ד' הספירות חו"ב תו"מ נעשו עתה משולש, כזה . ובזה תבין סוד י"ב גבולי אלכסון. כי ד' הרוחות, שהם ד' הספירות חו"ב תו"מ, נכללים זה מזה, ויש בכל אחד מהם חו"ב תו"מ, כנודע. ולפי"ז צריך להיות בהם ט"ז גבולים. כי גבולים פירושו כמו רוחות. אמנם מתוך שהמלכות והבינה נכללו כאחד, אין בכל אחד מהם רק ג' רוחות, והם י"ב רוחות דהיינו י"ב גבולים. והיינו משום שב' הרוחות צפון מערב נתחברו ונעשו לאלכסון, באופן שהרוח מערב אין לו בחינת עצמו אלא רק אלכסון. ע"כ נקראים י"ב גבולי אלכסון.
וזה אמרו. בתריסר תחומין אסתחר, שז"א מסתובב בי"ב גבולים, דהיינו בעת שמסתובב בג' דוכתי הנמשכים מכח עלית המלכות לבינה. דהיינו בסוד ג' הנקודות חולם שורק חירק, כדי לקבל הארת החכמה, (כנ"ל בראשית א' דף י"ט אות י"ב) נמצאים אז ד' רוחות העולם שבו נכללים רק מי"ב גבולים, שכל אחד מהד' יוצא רק בסוד משולש, שהם רק ב' רוחות שלמים, מזרח ודרום, אבל ב' הרוחות צפון מערב, נתמזגו ונעשה מהם אלכסון. שסודו, שהמערב שהוא מדת הדין נבלע בהצפון שהוא מדת הרחמים. וצריך שתזכור המתבאר לעיל (בראשית א' דף ז' אות ג' ד"ה וכבר) שלולא נמתקה המלכות בהבינה לא היו זו"ן התחתונים ראוים למוחין דהארת חכמה, עש"ה.
וזה אמרו בארבע סטרין דעלמא פרישא רגליה, רגלו, היינו המלכות שלו. ואומר, שהמלכות דז"א פרושה בד' רוחות העולם. כלומר, אע"פ שבתריסר תחומין אסתחר, שפירושו, שאין המלכות מפורשת בשום רוח מד' רוחות העולם דז"א, אלא שנכללת בהאלכסון, כנ"ל, הנה כל זה אמור בעת דאסתחר, כלומר בו בעת שמקבל חכמה בשביל הנוקבא, אבל מבחינתו עצמו אינו כך, כי בארבע סטרין דעלמא פרישא רגליה, שהמלכות מפורשת בו בכל רוח ורוח, ויש לו ט"ז גבולים מבחינת עצמו. והטעם הוא כי כל תקון די"ב גבולי אלכסון, נעשה רק לצורך קבלת המוחין דחכמה. וז"א אינו מקבל לעצמו רק מוחין דחסדים, וע"כ אינו מקבל אותו, התקון. ורוצה בזה לבאר את השם אברם שהוא נוטריקון אב רם. אשר אב נמשך מבחי' י"ב גבולים. ורם נמשך מבחי' ט"ז גבולים כמ"ש לפנינו.