זהר

י) ר׳ אלעזר הוה אזיל באורחא, אשכחיה לר׳ פנחס בן יאיר דהוה אתי, געא חמריה. א״ר פנחס, ודאי בקלא דחדוותא דחמרא, חמינא אנפין חדתין ישתכחון הכא, כיון דנפק מבתר ענפוי דטורא, חמא ליה לר' אלעזר דהוה אתי, אמר ודאי קלא דחדוותא אשתלים. נחת ר׳ אלעזר לגביה, ונשיק ליה, א״ל אי טופסא דארחא, חד לגבך, נזיל ונתחבר כחדא. ואי לאו טול ארחך וזיל. א״ל, ודאי לקבלך אזילנא, כיון דאשכחנא לך, איזיל אבתרך ונתחבר כחדא.

פירוש הסולם

י) רבי אלעזר הוה וכו׳: ר׳ אלעזר היה הולך בדרך, מצא את ר׳ פנחס בן יאיר שהיה בא, וחמורו היה נוער. אמר ר׳ פנחס, בקולו השמח של החמור, אני רואה ודאי שפנים חדשות תמצאנה כאן, כיון שיצא מאחורי אגפיו של ההר, ראה את ר׳ אלעזר שהיה בא, אמר, ודאי קול שמחת החמור נתקיים. ירד ר׳ אלעזר אליו ונשק אותו. אמר לו, אם נאות אתה להתחבר עמי בדרך אחד, נלך ונתחבר יחד. ואם לא, קח דרכך ולך. אמר לו, ודאי כנגדך הלכתי, כיון שמצאתי אותך, אלך אחריך ונתחבר יחד. טופסא, פירושו רצון. כי תרגום, אל תאבה, הוא, אל תטפוס. (משלי א׳) וכן, בזאת יאותו, מתרגם, בדא יטפסון, (בראשית ל״ד).