זהר

י) כד סלקא האי שיר, סלקא בשית תיבין, דאינון שמע ישראל וגו׳. וכד נחתא, נחתא בשית, דאינון בשכמל״ו. ונגונא כד סליק, סליק בשית. וכד מאיך, מאיך בשית. ועלייהו אתמר שוקיו עמודי שש.

פירוש מעלות הסולם

י) כד סלקא האי וכו': וכשעולה שיר זה דהיינו מלכות בהארת חכמה שנקראת שיר, כשעולה להכלל בהזווג שלמעלה מן החזה, היא עולה בששת המלים שהן שמע ישראל וגו' כלומר שהיא כלולה בחסדים של ז״א בסוד יחודא עלאה (עי׳ לעיל בהקדמה במעה״ס אות ל׳) וכשהיא יורדת למטה מחזה היא יורדת בששת המלים שהן: ברוך, שם, כבוד, מלכותו, לעולם, ועד. היינו יחודא תתאה, ונגון הטעמים שהם מוחין דאחורים, כשעולה עולה בשש שהם חג״ת נה״י, וכשיורד יורד בשש. כי רישא דמלכא אתתקן בחסד ובגבורה, כי המוחין דחב״ד המאירים בזו״ן אינם בקביעות אלא בשעת התפלה ובשבתות ומועדים, ולכן אינם נחשבים לחו״ב אלא לחסד וגבורה שהם ו״ק. וזהו ההפרש הגדול שיש בין א״א שג״ר שלו הן בקביעות, והן ג״ר ממש, לבין ז״א שג״ר שלו אינן בקביעות, ולכן אפילו בזמן שיש לו ג״ר שהן חב״ד נחשבות לו לחג״ת. ולכן סליק בשית ומאיך בשית שהם חג״ת שעלו ונעשו לחב״ד ולא ג״ר ממש. (עי' זהר משפטים אות תק״כ). ועליהם נאמר שוקיו עמודי שש. כי ע״י המשכת המוחין דאחורים מתיחדים זו״ן למטה, וע״י המשכת מוחין דפנים מתיחדים זו״ן למעלה. (עי׳ בסלם בראשית א׳ אות ר״ב).