זהר

יט) ארבעה גניזין אינון, בחד נקודה דקיימא לגו באמצעיתא, אינון חמש. ואיהי ה'. כמה דה"א דלתתא, קיימא על ארבע, ואיהי נקודה על ארבע, דקיימא בגו אמצעיתא. אוף הכא נמי האי. ומה דקיימא על ה' סמכין, הכי הוא ודאי, בגין דהאי נקודה עלאה, איהי על תרין גוונין, חד בלחודוי, וחד בטמירו.

פירוש הסולם

יט) ארבעה גניזין אינון וכו': ארבע נקודות גנוזות הן, שהן ב' קוין ימין ושמאל, וימין ושמאל שבקו אמצעי, שהן גנוזות כנ"ל, ועם נקודה אחת העומדת בתוכם באמצע, שה"ס היסוד שבה, ששביל דאבא בנתיב דאמא. (כנ"ל משפטים אות תקכ"ח,) הן חמש, והיא ה', דהיינו הנוקבא די' הנק' אמא עלאה. כמו שה' שלמטה, דהיינו המלכות, עומדת על ארבע, דהיינו על ג' קוין, והמלכות המקבלתם, והיא נקודה על ארבע, כלומר שעצם המלכות, שהיא נקודה, עומדת באמצעם, כי המלכות המקבלת מג' קוין הנחשבת בתוך הארבע, היא בחינת עטרת יסוד, הנקראת מפתחא ולא מלכות ממש, (כנ"ל בהקדסה"ז דף מ"ה ד"ה ההיא) אף כאן גם כן זה, שיש ד' נקודות גנוזות ובחינת נתיב באמצען. ומה שהיא עומדת על חמשה סמכין אחרים, דהיינו על ה' דהויה, שהיא ישסו"ת כנ"ל בדבר הסמוך, הוא כך ודאי, משום שנקודה זו העליונה, שהיא הי' דהויה, היא על ב' בחינות, אחת, כשהיא בפני עצמה, ואינה מלובשת בישסו"ת, שאז הו"ד דמילוי י' נעשתה לנוקבא שלה בפני עצמה, שה"ס ה' בחמש גניזין הנ"ל. ואחת במכוסה, כלומר שהיא מלובשת בישסו"ת, ואז נחשב ישסו"ת לנוקבא של הי' והו"ד נכללת אז בי' בבחינת דכר. וע"כ יש ב' ההין.