תוכן

בחינת הדצח"מ שבכל העולמות, והמדבר שהוא המרכז בהן
יט. ועתה נבאר גדר הג', שאף על פי שהזהר עוסק בכל עולם ועולם מבחינת הספירות שהן האלקיות המאירה באותו עולם, וכן מכל פרטי דומם צומח חי מדבר, שהם הנבראים שבאותו עולם, מכל מקום עיקר כונת הזהר קולעת רק אל בחינת המדבר שבאותו עולם.
ואמשיל לך מהויות שבעולם הזה, כי נתבאר לעיל (בהקדמה לספר הזוהר אות מב) אשר ד' המינים דומם צומח חי מדבר שבכל עולם ועולם, ואפילו בעולם הזה, הם ד' חלקי הרצון לקבל, ובכל אחד מהם יש בערכו עצמו אלו הד' מיני דצח"מ. עיין שם היטב. ותמצא שהאדם בעולם הזה צריך להזין ולהתגדל מכל ד' בחינות דצח"מ שבעולם הזה, כי גם מזונותיו של האדם יש בו אלו ד' בחינות, הנמשכים מד' בחינות דצח"מ שבגופו של אדם, שהם: א) רוצה לקבל לפי מדת קיומו ההכרחי, בכדי להתקיים. ב) רוצה בתוספת יותר ממדת קיומו ההכרחי, ושואף למותרות, אלא שמצטמצם בתאות בהמיות בלבד. ג) שואף לתאות אנושיות כגון כבוד וממשלה. ד) שואף למושכלות.
והם נמשכים לו בד' חלקי הרצון לקבל שבו. רוצה בקיומו ההכרחי, הוא בחינת הדומם של הרצון לקבל. רוצה בתאות הבהמית, הוא בחינת צומח של הרצון לקבל, כי אינם באים אלא להגדיל ולענג את הכלי שלו שהוא בשר הגוף. רוצה בתאות אנושיות, הוא בחינת החי שברצון לקבל, כי המה מגדילים רוחו. רוצה במושכלות, הוא בחינת המדבר של הרצון לקבל.