תוכן

יט) ושתי בחי' אלו, נתבאר בענין התפילין של ראש ושל יד, כי התפילין הנזכרים, שניהם נמשכים ע"י הכאת אלו הקוצין שהם הציציות, במוחין דז"א ובמוחין דנוקביה וע"ש. והנה יש ב' מיני מוחין ברישא דז"א, א' הם מוחין מצד אבא. והב', הם מוחין מצד אימא. ומן המוחין דאבא שבתוך ז"א, יוצאים הארתם לחוץ במצח ז"א, בבחי' אור מקיף אל המוחין ההם. ואותו האור המקיף, הוא בחי' הציץ של כהן גדול, ונקרא ציץ לשון זכר, לפי שהם ממוחין דאבא שהוא זכר. ולכן הציץ של כהן גדול, היה נתון למעלה מן התפילין במצחו, לפי שהתפילין הם מצד מוחין דאימא והציץ הם מצד מוחין דאבא. ולכן היה כתוב בציץ קדש לה', לפי שכל בחי' קדושה היא במוחין כנודע ובפרט במוחין של צד אבא, הנקרא קדש, כנודע שכל קדש הוא בחכמה. והענין, לפי שבאבא יש שם ע"ב דהוי"ה דיודי"ן, ויש בה ד' יודי"ן, וכל יו"ד (כלולה מי') הרי ק', נמצא שהד' יודי"ן הם בגימטריא ת', וכללות הד' יודי"ן בעצמן, הרי הכל בגימטריא קד"ש כמבואר אצלינו. והיה בוקע אור הד' מוחין דאבא הפנימיים לחוץ במצח דז"א, משתי צידי המצח אצל האזנים, והיה יוצא הארת החכמה והחסדים שבדעת מצד זה, והארת הבינה והגבורות מצד זה, והיו כולם מתפשטין בכל המצח, ונעשה בחי' הציץ של כהן גדול.