תוכן
יט)
ולהיות כי הנקבה היתה בתחלתה, מקבלת הארתה ע"י ז"א, לכן היתה גרועה ממנו, ולא היתה יכולה להתקן בבחינת פרצוף שלם, ואז הוצרך המאציל העליון להפיל תרדמה על האדם דא ז"א, ואז ז"א לבדו בבחי' נשמתו המסתלקת ממנו בעת התרדמה והשינה, עולה למעלה בסוד מ"ן אל אימא עילאה, כדרך האדם המפקיד נשמתו ביד המלכות, לצורך מ"ן שבה, כמבואר לעיל בפסוק בידך אפקיד רוחי, הנאמר בלילה, כשהאדם ישן על מטתו. ואע"פ שכל העלאת מ"ן, צריך שזו"ן יעלו ב', זה באבא וזה באימא, עכ"ז עתה שכל צורך זווג הזה דאו"א, אינו אלא לצורך בנין המלכות שהיא נקבה לבדה, לכן מספיק בהעלאת מ"ן ע"י ז"א לבדו. וע"י העלאת מ"ן אלו, מזדווגים או"א, ומן הארת הזווג ההוא, בונים ומתקנים את הנקבה, ומורידין בה מוחין אחרים, באותה הנקודה שבה, ונגדלת, וניתוספין בה ט' נקודות אחרות, ונעשה פרצוף שלם די"ס, ועומדת עמו אב"א, מן החזה שבו ולמטה. והבנין הזה נעשה, ע"י הפלת דורמיטה על ז"א.
