תוכן

יט) שם בתיקון כ"ח, בהקדמה, והוא דף י"ד ע"א, שורה ט', וז"ל, דבר אחר, והמשכילים: אילין מארי מקרא. יזהירו: אילין מארי משנה. דאינון מ"מ, מ"ט אנפין טהור. ומ"ט אנפין טמא. מ"ט אנפין טהור, אינון מ"ט אתוון, דפרשה דיחודא עלאה, דאיהו שמע ישראל כ"ה אתוון. וכ"ד אתוון דפרשה תניינא דיחודא, דאיהו בשכמל"ו כו'. יש לדעת, מפני מה עמודא דאמצעיתא, נטיל כ"ה אתוון. ויסוד כ"ד אתוון לבד. ועוד, מאי שנא דבצדיק נקט כליל שית תיבין. ובעמודא דאמצעיתא קאמר, דאינון כ"ה אתוון, דשית תיבין כו', דאיהו עמודא כו', ולא קאמר כליל. ועוד אמאי בצדיק, הקדים ענין התיבות של הפסוק, לאותיות. ובעמודא דאמצעיתא, איפכא. ועוד, מה כונתו באומרו דאיהו ו' זעירא. ועוד, שמעיקרא התחיל במנין האותיות, דקאמר מ"ט אתוון. וסיים במנין התיבות, דקאמר שית תיבין. ולמה לי מנין התיבות הכא. ועוד, אמאי נקט עמודא דאמצעיתא וצדיק, ולא נקט ת"ת ויסוד, כי אורחיה. ואפשר לתרץ, דעמוד דאמצעיתא מכריע בין חכמה ובינה, בסוד הדעת, ונכלל מהם. ומשום הכי נקט עמודא דאמצעיתא, להורות שהוא מכריע מראש הבנין, בסוד הדעת, והוא באמצעם. ומכריע גם כן בין גדולה לגבורה, ונכלל מהם. ונמצא נוטל חמשה חלקים: דעת, חכמה, ובינה, גדולה, גבורה. וכל אחת כלולה מהחמשה, הרי עשרים וחמשה. ויסוד, מקבל מחסד גבורה ת"ת נצח הוד, ולפיכך נקרא כל, שהוא כולל הכל, ולית ליה מדיליה כלום, אלא שכולל העליונים, ולהכי קרי ליה וא"ו זעירא, לפי שאינו כמו ת"ת, שמקבל מחכמה ובינה, שהם מעלמא עלאה, ולפיכך יקרא וא"ו גדולה. משא"כ ביסוד, שאין מקבל כי אם מז"א, מחסד ואילך, ולפיכך נקרא וא"ו זעירא. וגם דומה בזה למלכות, שהיא עיר קטנה, דלית לה מדילה כלום. וכל אחת כלולה מחמשה, הרי עשרים וחמשה. אלא שחסר מכאן נקודת הת"ת, כי אלו הם תכשיטי הכלה, ואין ראוי למנות עצם החתן, בתכשיטי הכלה, ולפיכך אין הת"ת נחשב, כי אם עשרים וארבעה, כי הת"ת שבת"ת, הוא עצם החתן. ונמצא חסד גבורה נצח הוד, כל אחד בחמשה, הרי עשרים. ות"ת בארבע כדפרישית, הרי עשרים וארבע. ומשום הכי קאמר כליל שית תיבין, כי בו מתערבין ונכללין החמשה ספירות, באופן שהם ששה. כי הם חמשה ספירות, ובהתחברם בו, נעשה יסוד מכללותם, ונמצאו ששה. וכנגדם ששה תיבות יש, בברוך שם כו', נמצא שעל ידי כללותו, הם ו' תיבות, ועכ"ז אין בהם כולם כי אם כ"ד, דיסוד לית ליה מדיליה כלום, וזה הוא מ"ש דבהון כ"ד אתוון.