זהר
יט) כד האי תהו אבריר ואצריף, נפק מיניה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים, ההוא דחמא אליהו. אבריר בהו, ואצריף, ונפק מיניה רעש, דכתיב ואחר הרוח רעש. ואבריר חשך, ואכליל ברזא דיליה אש, דכתיב ואחר הרעש אש. אבריר רוח, ואתכליל ברזא דיליה קול דממה דקה.
פירוש הסולם
יט)
כד האי תהו אבריר ואצריף נפק מיניה רוח גדולה וחזק: כשהתהו הזה נברר ונצרף, יצא ממנו רוח גדולה וחזק. עתה מבאר אותם ד' בחינות הנ"ל באלו הד' מראות שראה אליהו. ואומר, שבעת שהתהו נברר ונצרף, דהיינו ענין העיבור שאומר לעיל בזוהמא דתלגא, דאתעדיאת ואתעבידת תהו, הנה בעת ההוא, יצא ממנו אותו
הרוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים שראה אליהו.
אבריר בהו ואצריף ונפק מיניה רעש: נברר הבהו ונצרף, ויצא ממנו רעש. כי בעת שנברר הבוהו לבחינת מסך כנ"ל, כבר נתמעט כח הדין שבו, שאינו עוד מפרק הרים ומשבר סלעים, אלא הוא נבחן בו לבחינת רעש לבד.
ואבריר חשך ואכליל ברזא דיליה אש: וכשנברר החשך, נכלל בסוד שלו אש. כי בעת שהמסך עלה ונתתקן במקום הבינה, נכלל החשך בסוד האש דתהו כנ"ל. ואז נתמעט כח הדין דבחינת רעש ונשאר בבחינת אש לבד. דכתיב ואחר הרעש אש.
אבריר רוח ואתכליל ברזא דיליה קול דממה דקה: נברר הרוח, ונכלל בסוד שלו, קול דממה דקה. כי בעת שהמסך דחשך קבל קומת הרוח, כבר נתמעט כח הדין שבו לבחינה קול דממה דקה כנ"ל, דאבריר דקיקו חד מגו ההוא פסולת. וה"ס הקול דממה דקה הכתוב באליהו. והנה נתבארו ד' המראות דאליהו, שהם בחינת תהו ובהו וחשך ורוח הנאמר כאן בהכתוב
והארץ היתה תוהו. כי תוהו ה"ס רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים. ובוהו ה"ס רעש. חושך ה"ס אש. רוח ה"ס קול דממה דקה.
