תוכן

יט) ופי' הענין, שג"ר דאבא הם בחינת יחידה חיה נשמה, ומדעת ולמטה הוא רוח של אבא, והוא כלול ג"כ מי', בסוד ז' היכלות, שהיכל ראשון כלול מי'. וזה כלל הוא בכל מקום, שז' של עליון נעשה עשרה לשלמטה ממנו, וג"ר של הדעת עצמו דאבא, נשארים בדעת עצמו, ואינם מתפשטים כלל בז"ת דאבא, לפי שבהם מאיר אבא מג' בחינות עליונות שבו, שהם כחב"ד, ומאירים בג"ר אלו של הדעת, והג' מאירים בז"ת של הדעת עצמו, ואלו הג' נשארים בדעת, הם סוד יה"ו שאנחנו מכוונים בלולב, שהם הג"ר של הדעת, שמאירים בהם כח"ב עליונים של אבא, ואפילו אלו הז' של הדעת שאמרנו שמתפשטים בז"ת של אבא, אין מתפשט מהם אלא הז"ת דכל אחת מהם, כי גם הג"ר של כל א' מהז"ת של הדעת, נשארים גם הם בדעת עצמו, והם שרשים לשבעת התחתונות שנתפשטו. ואלו הז"ת דז"ת דדעת דאבא, הם הם המתפשטים בדעת דז"א, והם חמשה חסדים וב' כוללים, ולזה כל חסד שיורד מהדעת של ז"א לז' דז"א, אין בו אלא ז' בחינות, כי ג"ר נשארו בדעת כדפי'.