זהר

יט) אמר ר' שמעון מכאן ולהלאה שלימו דקרא, דכתיב המוציא במספר צבאם, תרין דרגין אינון, דאיצטריך למהוי רשים כל חד מינייהו, חד דא דאתמר מה, וחד מי, דא עלאה, ודא תתאה: דא עלאה רשים ואמר המוציא במספר צבאם, המוציא, ההוא דאשתמודע ולית כוותיה. כגוונא דא, המוציא לחם מן הארץ, המוציא, ההוא דאשתמודע, דא דרגא תתאה, וכלא חד. במספר שתין רבוא אינון דקיימין כחדא ואפיקו חילין לזינייהו דלית לון חשבנא.

פירוש הסולם

יט) אמר רבי שמעון וו': אר"ש, מכאן ולהלאה, שלמות המקרא, שכתוב, ​המוציא במספר צבאם. כי שתי מדרגות הן, שכל אחת מהן צריכה להיות רשומה. דהיינו מצוינת, אחת היא שנאמר עליה מ"ה, ואחת שהיא מ"י. זה מ"י, היא עליונה, וזו, מ"ה, היא תחתונה, המדרגה העליונה רושמת ואומרת המוציא במספר צבאם, אשר ה' הידיעה של המוציא רומזת על אותה שנודעת ואין כמוה. דהיינו מ"י. כעין זה, ​המוציא לחם מן הארץ,הנה ה' הידיעה של המוציא רומזת על אותה שנודעת, שזו מדרגה התחתונה, דהיינו מ"ה. והכל אחד. ששתיהן הן במדרגה אחת שהיא מלכות, אלא העליונה היא מ"י דמלכות והתחתונה היא מ"ה דמלכות. המוציא במספר. פירושו, כי מספר ששים רבוא הם הכוכבים העומדים יחד, והם מוציאים צבאות למיניהם שאין להם מספר.
ביאור הדברים, כי אחר שהכתוב רמז לנו, בשאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אל"ה, להתבונן על בנין הנוקבא בשמא אלהים, שהיא ממשכת מאו"א עילאין, שעל ידי כן אמא עילאה מקשטת לה בקישוטין דילה, כנ"ל, הנה הוא ממלא ומשלים את הביאור הזה בהמשך של הכתוב המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר. כמו שר"ש מבאר והולך.
וז"ש, תרין דרגין אינון דאיצטריך למהוי רשים כל חד מינייהו, רשים פי' מצוין, בה' הידיעה. שב' מדרגות צריכות להיות מצוינות בנוקבא שהן מדרגת מ"י ומדרגת מ"ה, אשר המוחין דג"ר שמקבלת ע"י עליתה והלבשתה לעלמא עילאה, שאז נעשית הנוקבא כמו עלמא עילאה עצמה, זו היא הנקראת מ"י, כי אפקת ה' דמ"ה ואעלית י' במקומה, ונקראת גם הנוקבא מ"י כעלמא עלאה, דאתקשטת במאני דכורא, כנ"ל. אמנם יחד עם זה, אין מדרגתה הקודמת שהיא מ"ה נחסרת ממנה, אלא גם המ"ה צריך להמצא בה כמקודם לכן. והטעם הוא כמו שמבאר לפנינו, אשר דרגא דמ"י אצטריך כדי להמשיך השלימות ובחי' קדש קדשין אל התולדות. אבל הולדת הבנים והפריה והרביה רק בשם מ"ה תלויים. ולפיכך אם תחסר חד דרגא מהן לנוקבא, אינה ראויה להוליד.
וז"ש, עלאה רשים ואמר המוציא במספר צבאם כלומר, דרגא דמ"י שהנוקבא יורשת מעלמא עילאה, עליה אומר הכתוב, המוציא במספר צבאם. כי ה' הידיעה של המוציא רומזת על המוחין השלמים שמקבלת מאו"א עלאין, שהם בהי' הקשוטין במאני דכורא הנ"ל, דאפיק ה' ועייל י'. וז"ש המוציא, ההוא דאשתמודע ולית כוותיה כי אלו הם תכלית גבהם של המוחין הנוהגים בנוקבא במשך שתא אלפי שני. וז"ש, המוציא לחם וכו' דא דרגא תתאה וכלא חד: כלומר, גם ה' הידיעה של המוציא לחם רומזת על מוחין דג"ר, דהיינו ההוא דאשתמודע, אלא הם מוחין דישסו"ת שהנוקבא מקבלת ואשתמודעית בהם והוא דרגא דמ"ה, כמו שביאר ר"א למעלה. כי גם דרגא זו צריכה להיות רשים בנוקבא, וז"ש וכלא חד כלומר שהן שתיהן, מ"י ומ"ה, כלולות יחד בנוקבא לבחינת פרצוף אחד: זו עלאה, וזו תתאה.
ואין להקשות ממ"ש הזוהר פרשת תרומה (אות תשע"א), שהמוציא במספר צבאם, וכן בכל מקום שכתוב ה' הידיעה, היא מעלמא תתאה דאתגליא יתיר, וכאן אומר שהיא מעלמא עילאה. והענין הוא כמ"ש לעיל, שגם כאן היא הכוונה על עלמא דאתגליא, שהיא הנוקבא דז"א, ומה שקורא לה עילאה, הפירוש הוא, על מדרגת מ"י של הנוקבא, שאינה מקבלתה זולת בעת שעולה ומלבשת את עלמא עילאה שהיא אמא עילאה, ועל שם זה קורא לה עילאה, ולמדרגת מ"ה של עלמא דאתגליא קורא תתאה. כמ"ש לעיל. ומ"ש שם בתרומה, כל מילין דאינון מרזא דעלמא עלאה, סתירא אסתתרא ה' מתמן: הכוונה היא, בעת שעלמא דאתגליא אינה עולה ומלבשת לעלמא עילאה, שאז עלמא עילאה בסתירא, ואיננה מאירה לתחתונים, וע"כ אינו כתוב בה' הידיעה, כי נסתר הוא. עש"ה.
וז"ש, במספר שתין רבוא אינון, דקיימין כחדא, ואפיקו חילין לזינייהו דלית לון חושבנא: מספר, פירושו תכלית השלימות. בסו"ה ​השמים מספרים כבוד אל וכו' (תהלים יט), כמ"ש בזוהר (תרומה אות קפ"ה) מאי מספרים וכו' אלא דנהרין ונצצין בנציצו דנהורא עילאה, וסליקין בשמא דכליל בנהירו דשלימו עילאה וכו', ובגין כך סלקין בשמא שלים, ונהירין בנהירו שלים, ונצצי בנציצו שלים. וכו' עש"ה. הרי שמספר, מורה על הארת השלימות הגמורה. ומכאן תבין שההארה הבלתי שלמה נבחנת, לבלי מספר או דלית ליה חושבנא להורות שהם מחוסרי השלימות הנק' מספר.
ותדע דאלו המוחין דאו"א עילאין הנ"ל שהז"א משפיע אותם לנוקבא, הוא סו"ה השמים מספרים כבוד אל וכו' כי השמים ה"ס ז"א, כבוד אל, הוא נוקביה דז"א, מספרים, הם שפע המוחין דאו"א עילאין. ומוחין אלו נבחנים לסוד ששים רבוא, כי מדרגות דנוקבא נבחנות ליחידות, דז"א לעשרות, דישסו"ת למאות, דאו"א עילאין, לאלפים, ודא"א לרבבות. ויש לאו"א עילאין ב' הבחנות, או מבחינתם עצמם, שאז נבחנים לאלפים. או מבחינת מוחין דחכמה, שמקבלים מן הראש דא"א, שאז נבחנים גם הם לרבבות כמוהו, אלא רק לו"ק דא"א, להיותם מלבישים מפה ולמטה דא"א, וע"כ הם ביחס הזה רק בחי' ו"ק דא"א,שהיא רבבות, וו"ק הם ששים, וע"כ ה"ס ששים רבוא. ולפיכך בעת שהנוקבא עולה ומלבשת לאו"א עילאין, היא מקבלת מספר שלם שהם ששים רבוא: ששים, פירושם ו"ק, כי עדיין חסרה גם אז לבחינת הראש דא"א, ורבוא מורה על מדרגות דא"א, המאירות תוך או"א, דהיינו תוך הו"ק שלו, המתלבשים באו"א, וע"כ יש לה לנוקבא מספר ששים רבוא.
וזה אמרו, במספר שתין רבוא אינון דקיימא כחדא, ואפיקו חילין לזינייהו דלית לון חושבנא כי נתבאר דב' דרגין מ"י ומ"ה רשימין בנוקבא, אשר מ"י ה"ס או"א עילאין המתלבשים בנוקבא, ונעשית בזה לבחינת עלמא עילאה. ואז יש לה מבחינה זו סוד מספר דשתין רבוא. ובחינת מ"ה שבנוקבא, ה"ס ישסו"ת המתלבשים בנוקבא בבחינת קיימא לשאלה מ"ה, כנ"ל, ומבחינה זו ה"ס עלמא תתאה, ואלו ב' דרגין מ"י ומ"ה האמורים, נעשות בה בבחינת פרצוף אחד, אשר מחזה ולמעלה שלה היא מלבשת לאו"א עילאין, ומחזה ולמטה שבה היא מלבשת לישסו"ת. והם פרצוף אחד בה, כמ"ש לעיל דכלא חד, ולפיכך, נבחנות גם בתולדות של הנוק' אלו ב' דרגין, כי מצד עלמא עילאה מ"י שבה, ה"ס המוציא במספר צבאם דהיינו במספר שתין רבוא ומצד עלמא תתאה מ"ה שבה נבחנות התולדות שהן מבחינת בלי מספר. וז"ש ואפיקו חילין לזינייהו דלית לון חושבנא דהיינו שמוציאה התולדות למיניהן לבלי מספר, כלומר, שאין בהן אותן המוחין דמספר מאו"א עילאין, אלא מישסו"ת שהם בלי מספר.
ושמא תאמר, א"כ נמצאות התולדות שלה מחוסרי השלימות להיותן בחסרון המספר. לזה אומר במספר שתין רבוא אינון דקיימין כחדא ואפיקו חילין וכו', כלומר, דאלו ב' דרגין שבה, שהן: מספר ובלי מספר, הן קיימין בה כחדא, שמחוברות בה בבחי' מדרגה אחת ממש, וע"כ נמצאות גם בתולדות שלה אינון ב' דרגין כחדא: שמצד אחד נבחנות התולדות שלה שהן במספר שתין רבוא, ומצד הב' הן בלי מספר. וכיון שכן, נבחנת בהן הבלי מספר, לתוספות שלמות בלבד, ולא כלום למשהו חסרון.
וטעם הדבר, כי הברכה והפריה ורביה דזרע תלויות לגמרי בבחינת עלמא תתאה מ"ה, הנבחנת לבלי מספר. שז"ס ברכת הזרע המובא בכתוב ​הבט נא השמימה וספור הככבים אם תוכל לספור אותם, ויאמר לו כה יהיה זרעך (בראשית ט"ו), הרי שברכת הזרע באה רק בבלי מספר, דהיינו משם מ"ה. ולפיכך אחר כל השלימות של המוחין דמספר שהשיגה מאו"א עילאין מ"י, יש לה תוספת לברכה מן מ"ה בסוד בלי מספר, דלית לון חושבנא, ויש לה גם ברכה, ושתיהן נכללות בנשמות ובתולדות.