פירוש הסולם
יט)
לבתר נפקא מגו וכו': ואח"כ יוצאת התנוצצות אחרת מתוך קשר השני, המאירה, ועולה, ויורדת, ונסמכת תחת האות
י' בבחינה אחרת. אח"כ, ההתנוצצות הזו נתפשטה, והוציאה ג' ניצוצות אחרים ונסמכו בבחינה זו תחת האות
י'. לאחר כך יצאה התנוצצות אחרת. מקשר השלישי, וכו' על דרך הנ"ל. ומתוך זה, נתקשר סוד החול בחמדה של הנר.
פירוש. כבר נתבאר שמרכבה הג' הזו, נקראת ישסו"ת הב'. ומוסיף לבאר כאן, שישסו"ת ב' הזה, מתחלק בעצמו לג' פרצופין, שמכנה אותם ג' קשרים, קשר הא' הוא פרצוף חב"ד. קשר הב' הוא פרצוף חג"ת, קשר הג' הוא פרצוף נה"י. וזהו מבחינת הכלים. ומבחינת האורות הסדר הפוך
(עי' בפתיחה לפירוש הסולם אות י"ב) שקשר הא' הוא פרצוף נה"י, ונקרא ג"כ פרצוף העיבור. קשר הב', הוא פרצוף חג"ת, ונקרא ג"כ פרצוף יניקה. קשר הג' הוא פרצוף חב"ד ונקרא ג"כ פרצוף המוחין. וכל אחד ואחד מהם יצא תחילה בבחינת קטנות, דהיינו בו"ק, ואח"כ נמשכו לו הג"ר והגדלות.
והכל תלוי במסך שנתתקן בהמלכות, שהוא המסיים את האור שלא יתפשט ממנו ולמטה, וע"כ אור העליון מכה עליו להתפשט יותר, וזה נקרא זווג דהכאה. שעי"ז עולה או"ח מן המסך, ומלביש את אור העליון, שאו"ח הזה מודד מדת הקומה
(כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה אות י"ד ע"ש כי אין להאריך כאן) כי אם המסך והמלכות נמצאים במקום בינה, אז המסך ממשיך באו"ח שלו רק מדה של קומת ו"ק. ואם המסך והמלכות יורדים מבינה למקום המלכות, אז מתפשט מדת המסך ואו"ח שבו וממשיך ג"ר. לפיכך נקרא המסך
בוצינא, כי אור החוזר נדלק בו ועולה ממנו ולמעלה. ונבחן ג"כ שהוא
מדיד משחתא, להיותו מודד קומת הפרצוף אם ו"ק ואם ג"ר, וכן איזה בחינת ג"ר.
וז"ש
(באות י"ח) ואיהי נפקא מגו נציצו דבוצינא, שהמרכבה יוצאת מתוך ההתנוצצות של המסך הנקרא בוצינא. דהיינו ע"י זווג דהכאה עם אור העליון שמעלה או"ח, כנ"ל.
כד מדיד משחתא, דהיינו כשמעלה אור חוזר, שאו"ח הזה מודד קומת המדרגה כנ"ל.
תחת קשרא קדמאה, דהיינו לקשר ולתקן פרצוף הראשון, שנקרא פרצוף נה"י, או פרצוף העיבור.
והוא חד נציצו, וזו היא התנוצצות אחת, דהיינו התנוצצות דקטנות כמ"ש והולך. ואח"ז יש התנוצצות ב' לג"ר.
כד משחתא קיימא, נהיר דא, וסלקא ונחתא כשהמדה, שה"ס האו"ח כנ"ל, נמצאת, ומלבשת את אור העליון, אז הוא מאיר, ומעלה, אור חוזר, ומוריד, אור ישר.
ואסתמיך תחות את י', שנסמך תחת ה
י', כי היא נתתקנה להיות בחינה הגי של ה
י' כנ"ל.
ואיהי נקודא הדא, כלומר שהיא יצאה עתה בבחינת הקטנות של פרצוף זה, הנבחנת לנקודה אחת.
ולבתר אתפשט ההוא נציצו, ולאח"כ בזמן הגדלות, נתפשטה ההתנוצצות, דהיינו שהמסך והמלכות ירדו ממקום בינה למטה למקומם, שאז נתפשט ונתגדל האו"ח וממשיך ג"ר אל הפרצוף. וז"ש
ואפיק תלת ניצוצין אחרנין, דהיינו ג"ר דעיבור.
ואסתמכין תחות קוצא תתאה די', כלומר המרכבה דאגוז שה"ס ישסו"ת הא' מלבשת מחזה ולמטה של ה
י', שה"ס קוין התחתון של ה
י', וישסו"ת הב' מלביש מחזה ולמטה של ישסו"ת הא', ונמצא שהוא מתחת קוין התחתון של ה
י'. ואחר שביאר הקטנות והגדלות של פרצוף העיבור דישסו"ת הב', שהוא פרצוף נה"י שלו, מבאר עתה הקטנות והגדלות דפרצוף יניקה דישסו"ת הב', שהוא פרצוף חג"ת שלו. וז"ש
לבתר נפקא מגו קשרא תניינא נציצו אחרא. קשרא תניינא, הוא פרצוף החג"ת דישסו"ת הב', ויוצאת התנוצצות על המסך שלו
דנהיר וסלקא ונחתא, המאיר ומעלה או"ח ומוריד אור ישר, והיינו קומת הקטנות והו"ק דפרצוף הזה,
ואסתמיך תחות את י' בסטרא אחרא, ונסמך תחת ה
י' בבחינה אחרת, דהיינו בחינת היניקה והחג"ת.
לבתר אתפשט ההוא נציצו, דהיינו שהמסך והאו"ח ירדו מבינה דאותה מדרגה למקומם, ואז נתפשט האו"ח להמשיך מדת הג"ר. וז"ש,
ואפיק תלת ניצוצין אחרנין, דהיינו ג"ר דיניקה,
ואסתמכן בסטרא דא תחות את י', ונסמכו בבחינה זו תחת אות ה
י', דהיינו בבחינת היניקה והחג"ת.
ואחר שביאר גם הקטנות והגדלות דפרצוף החג"ת והיניקה דישסו"ת הב'. מביא פרצוף החב"ד שהוא פרצוף המוחין דישסו"ת הב'. וז"ש,
לבתר נפקא מגו קשרא תליתאה שהוא פרצוף החב"ד והמוחין, הנקראים קשרא תליתאה
נציצו אחרא, התנוצצות אחרת. וכאן חסרים המלות, וכו'
כגוונא דלעילא. דהיינו שהתנוצצות הזה דפרצוף החב"ד יצאה ג"כ תחילה בקטנות בבחינת נקודה אחת ואח"כ יצאה בגדלות בבחינת ג"ר, דהיינו שנתפשטו
לתלת ניצוצין. על דרך שביאר בפרציף נה"י ובפרצוף החג"ת. ומפרצוף החב"ד הזה של ישסו"ת הב', נמשכת כל הארת החכמה הנמצאים בזו"ן ובבי"ע, וז"ש,
ומגו דא, מפרצוף החב"ד הזה,
אתקשר רזא דחול במשחתא דבוצינא, שפרצוף זה הוא השורש לסוד המוחין דחול, המכונים מאורי האש
(שנתבארו בזהר בראשית ב', מאות ק"ל עד אות קל'"ב. ע"ש) שהם מתקשרים במדת הנר, דהיינו במדת המסך של פרצוף חב"ד דישסו"ת ב' הזה, שהוא השורש למוחין האלו.
