פירוש הסולם

יט) וז"ש (באות תל"ו) ברעיא מהימנא, דהא קנה תלת חילין כלילן ביה וכו' אש דנפיק מן לבא, ששם הדינין דחכמה, אויר שהוא רוח ז"א, דעאל לגביה מלבר, שבא אליו דרך נקבי החוטם, תליתאה, מים דכנפי ריאה, דאינון דבוקים בקנה, שהם חסדים, ומתלת אלין שהם חג"ת, מים, חסד שבכנפי ריאה. אש הוא גבורה העולה מלב. ורוח הוא ת"ת. ומתפלג כל חד לז' וכו', כנגד חג"ת נהי"מ שבכל אחד. וז"ש (באות תל"ז) וכד אערעו להבים דלבא, שהם החכמה דשמאל שבלב, שהם דינים ואש מחסרון חסדים, ואם נפגשים בעבי מטרא דאינון כנפי ריאה, שהם חסדים, ומתלבשת החכמה שבלב עם החסדים שבכנפי ריאה ארה קנה דריאה, דהיינו שע"י התלבשות החכמה בחסדים, מתגלית החכמה בקנה הריאה. וז"ש, דביה לב מבין וכו' ותמן חכמה מוחא וכו' ונוזלים מן לבנון דאיהו לבונא דמוחא, נוזלים על קנה דריאה, כי החסדים שה"ס גוון לבן, יורדים מן המוח דרך קנה הריאה אל הלב כנ"ל. והיינו, בתר דאסתלקו עננים דבינה, שהם דינין דשמאל, לגבי מוחא, דהיינו אחר שעלו ענני הבינה, שהם דינים דשמאל שבלב, לקבל החסדים מן המוח, שאז נוזלים החסדים מן המוח עליהם. וז"ש (באות תל"ח) ורזא דמלה מי זאת וגו' ודא עשן המערכה דסליק מן לבא למוחא, כי הדינין דחכמה, מטרם שנתיחדו בחסדים, נקראים עשן המערכה, שה"ס עננים דבינה (כנ"ל אות כ"ו בהסולם ד"ה ונודע) והעשן הזה עולה אל המוח להתלבש בחסדים שבו. שבזה נשלמת החכמה שבלב, דכל רוחין דעלמא לא זזין ליה מאתריה, שאינם יכולים למנוע הארתו.