זהר

יט) וכל מאן דעבר על פקודי אורייתא, כביכול פגים לעילא, פגים לתתא, פגים לגרמיה, פגים לכל עלמין. מתל לאינון מפרישי ימין דשאטי בארבא, קם חד שטייא בינייהו, בעא לנקבא וכו׳.

פירוש הסולם

יט) וכל מאן דעבר וכו׳: וכל מי שעבר על מצות התורה, כביכול, פוגם למעלה, פוגם למטה, פוגם את עצמו, פוגם לכל העולמות. משל לאלו יורדי הים השטים באניה, קם שוטה אחד ביניהם ורצה לנקוב את הספינה, אמר לו חבירו למה אתה קודח. אמר לו מה איכפת לך, הלא תחתי אני קודח. אמר לו, הרי שנינו נטבעים בספינה ביחד. (ויק״ר פ״ד ו׳)