זהר

יט) תרי בני אהרן קריבו אשא נוכראה, דלא אתיחדו שמיה כדקא יאות, ואתוקדו בנורא. רבי יצחק אמר, כתיב, אחרי מות. וכתיב וימותו. כיון דאמר אחרי מות שני בני אהרן, לא ידענא, דהא וימותו. אלא הכי תנינן, תרי מיתות הוו, חד לפני יי'. וחד, דלא הוו להו בנין, דכל מאן דלא זכי לבנין מית הוא. בגין כך, אחרי מות, וימותו.

פירוש הסולם

יט) תרי בני אהרן וכו׳: שני בני אהרן הקריבו אש זרה, שלא ייחדו שמו כראוי ונשרפו באש. ר׳ יצחק אמר, כתוב, אחרי מות. וכתוב וימותו. בפסוק אחד, כיון שאמר אחרי מות שני בני אהרן, איני יודע, כי וימותו. ומשיב, אלא כך למדנו, שתי מיתות היו, אחת לפני ה'. ואחת, שלא היו להם בנים, שכל מי שאינו זוכה לבנים נחשב כמת. משום זה כתוב, אחרי מות, וימותו. שאחרי מות, הוא כפשוטו. וימותו, היינו מחמת שלא היו להם בנים.