זהר

יט) ת״ח, כתיב ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות. כיון דאמר, שתי צפרים, לא ידענא דאינון חיות, אלא, הא אוקמוה, אבל חיות, חיות ממש. כד"א וארא החיות, לקבל אתר דינקי מנייהו נביאי מהימני, ועץ ארז הא אתמר, ושני תולעת, סטר סומקא דגבורה דאשתתף בהדיה בקדמיתא. ואזוב, דא ו׳ זעירא, דיניק לה לכ״י, ובג״כ, עץ ארז ואזוב, אזלן כחדא, ועל דא ו' ו' כחדא אשתכחו, חד עלאה, וחד זעירא, וקריין לון, ו׳ עלאה, ו׳ תתאה. וכלהו אהדרו לשריא עלוי בגין דהא אתדכי, לקבל אלין, לתתא, עץ ארז ואזוב ושני תולעת אשתכחו בדכיותא דא, ותליין מאלין עלאין.

פירוש הסולם

יט) ת״ח כתיב ולקח וגו׳: בוא וראה, כתוב ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות. שואל, כיון שאמר, שתי צפרים, איני יודע שהן חיות, ולמה כתוב, חיות. ומשיב, אלא, כבר העמידוהו, אמנם חיות, פירושו חיות ממש. כש״א וארא החיות, שהם כנגד המקום שיונקים משם נביאים הנאמנים, דהיינו נצח והוד, שנקראים חיות תחתונים. ועץ ארז כבר למדנו, שהוא ת״ת, ושני תולעת. הוא צד האדום דגבורה שבשכינה שנשתתפה עמו בתחילה (כנ״ל אות י״ח), ואזוב זו היא ו׳ קטנה, שהוא יסוד, שמניק את כנסת ישראל, שהיא השכינה, ומשום זה, עץ ארץ ואזוב, שהם ת״ת ויסוד, הולכים יחד, כלומר שנחשבים כאחד. וע״כ ו׳ ו׳ נמצאים כאחד בשם הויה, כי ו׳ במבטא היא ו״ו, אחת היא עליונה, דהיינו ת״ת, ואחת היא קטנה דהיינו יסוד, וקוראים אותה, ו׳ עליונה, ו' תחתונה. וכולם, הקב״ה, שהוא ת״ת ויסוד, והשכינה, חוזרים לשרות עליו כבתחילה (כנ״ל אות י״ח) משום שנטהר, וכנגד אלו, שחוזרים אליו, שהם ת״ת ויסוד והשכינה הם למטה, עץ ארז ואזוב ושני תולעת הנמצאים בטהרה הזו, שתלוים מאלו ספירות העליונות.