זהר

יט) בזמנא דאינון ביחודא חדא, צריכין ישראל למיקם בצלותא, בחשאי. ורזא דמלה, הביאו לה בחשאי. ובגין דא, בעמדם ישראל בעמידה, לאתערא לגבה ח״י ברכאן בחשאי, לארקא לה ברכאן, אתמר בחיוון, בעמדם תרפינה כנפיהם. דלא צריך למשמע גדפייהו, כגוונא דחנה, דאתמר בה וקולה לא ישמע.

פירוש מעלות הסולם

יט) בזמנא דאינון ביחודא וכו': בעת שזו״ן הם ביחוד, צריכים ישראל לעמוד בתפלה בחשאי, וסוד הדבר הביאו לה עבדיה בחשאי (פסחים נו.) ומשום זה בעמדם ישראל בעמידה של תפלת שמונה עשרה לעורר אליה ח"י ברכות בחשאי להוריק לה הברכות, נאמר בחיות בעמדם תרפינה כנפיהם, שלא צריך לשמוע קול כנפיהן. כמו בחנה שנאמר בה וקולה לא ישמע.