זהר

יט) ואינון ישראל בגלותא ברשותא אחרא, דכד לא מתייחדין בזווגייהו בקדושין וז׳ ברכאן, דאינון יחודא דלהון, בקדושה וברכה, באתר דקדושה, שרייא עלייהו מסאבא. ובאתר דברכה, שריא עלייהו לטותא. ובאתר דיחודא, שריא עלייהו פרודא.

פירוש מעלות הסולם

יט) ואינון ישראל בגלותא וכו': וישראל הם בגלות, ברשות אחרת. שכאשר הם לא מייחדים בזווגם בקדושין ושבע ברכות, שהם גורמים היחוד של זו״ן בקדושה וברכה, שהם חכמה וחסדים, כי חכמה נקראת קודש, וחסדים נקראים ברכה. אז במקום הקדושה שורה עליהם טומאה. ובמקום הברכה שורה עליהם קללה. ובמקום היחוד שורה עליהם פירוד.